Thursday, January 3, 2008

אושוויץ ע"פ הכרוניקה 1939 - 1945

קריאה וסיכום: אמיר השכל
עריכה: נאוה רון

תוכן עניינים
הקדמה ……………………………………………………
על המחברת דנוטה צ'ך ..........................................................
על הכרוניקה ........................................................................
אבני דרך בהסטוריה של מחנות אושוויץ על פי שנים ……………
שנת 1940 .............................................................................
שנת 1941 .............................................................................
שנת 1942 .............................................................................
שנת 1943 .............................................................................
שנת 1944 .............................................................................
שנת 1945 .............................................................................
רצף אירועים בימים האחרונים ..............................................
אסירים ..................................................................................
דגימות נקודתיות על מספרי אסירים באושוויץ ומחנותיו ...........
ענישה ובריחת אסירים ..........................................................
בריחות, ענישה ואירועים מיוחדים ..........................................
שגרת מחנה .............................................................................
התמודדות עם מגיפות ...........................................................
הנחיות לגבי רכוש .................................................................
ביקורות והנחיות מטה ..........................................................
ביקורי מפקדים בכירים .........................................................
פקודות שגרת מחנה ..............................................................
אירועים שונים .....................................................................
משלוחים ................................................................................
המשלוחים העיקריים של יהודים שהגיעו לאושוויץ ..................
סיפורם של מספר משלוחים ...................................................
תמותה, השמדה וילודה ………………………………………………….
תמותה ................................................................................
השמדה ................................................................................
לידות ..................................................................................
רופאים וניסויים רפואיים .........................................................
ד"ר קלאוברג ........................................................................
ד"ר הלמוט וטר ....................................................................
ד"ר הורסט שומאן ................................................................
ד"ר מנגלה ............................................................................
ד"ר אדוארד וירתס ...............................................................
ד"ר יוהן קרמר .....................................................................
צוענים ....................................................................................
משפחות טרזינשטט .................................................................
השמדת יהדות הונגריה ............................................................
מחתרת והתנגדות במחנה .........................................................
מרד הזונדרקומנדו ................................................................
דיווחים כלליים ודיווחים על השמדה ......................................
דיווחים אחרים ....................................................................
סיכום ....................................................................................
מקורות ..................................................................................

אושוויץ על פי הכרוניקה

ה ק ד מ ה
על המחברת דנוטה צ'ך
דנוטה צ'ך נולדה בפולין ב-1922. היא בוגרת האוניברסיטה היגלונית בפילוסופיה. במהלך מלחמת העולם השנייה היא, עם אביה, היו פעילים במחתרת הפולנית באזור טרנוב. אביה נתפס ונשלח למחנה אושוויץ
ב - 20.4.1943. מאושוויץ הועבר האב למחנה בוכנוולד ושוחרר במחנה דורה מיטלבאו.
ארועי המלחמה, ובמיוחד דרכו של אביה במלחמה, השפיעו על דנוטה בהחלטתה להצטרף לצוות המחקר של מוזיאון אושוויץ ב-1955. לימים, הייתה דנוטה ראש מחלקת המחקר וסגנית מנהל המוזיאון. דנוטה צ'ך פרסמה ספרים רבים הנוגעים לאושוויץ. הספרים פורסמו בפולין ומחוצה לה. דנוטה אף שימשה כעדה מומחית במשפטי פושעים נאצים. מפעל חייה של דנוטה צ'ך הוא "הכרוניקה של אושוויץ", במקור נכתבה הכרוניקה בפולנית ופורסמה באנגלית בשנת 1997.

על הכרוניקה
הגרמנים החלו להשמיד את המסמכים הקשורים למחנות אושוויץ, בשלב הראשון בקיץ 1944, ולקראת פינוי המחנות בינואר 1945. על אף זאת, נשאר חומר רב ששופך אור על ארועי היום-יום של המחנה על שלוחותיו והם הבסיס לכרוניקה. הכרוניקה מקיפה את עיקרי הארועים במחנות אושוויץ החל מינואר 1940, כאשר החלו החיפושים אחר אתר למחנה ריכוז, ועד ה-27 בינואר 1945, יום שחרור המחנה על ידי הצבא האדום. בכרוניקה דיווח יום-יומי של: הגעת משלוחים, סלקציות, השמדה, בריחת אסירים, ענישה, ניסויים רפואיים, התפתחות המחנות, שינויים ארגוניים, שיגרת מחנה, מפקדי המחנה ועוזריהם, פעילות המחתרת ועוד.
הכרוניקה של אושוויץ מבוססת על מקורות רבים בהם:
1. עדויות של ניצולי המחנה ובמיוחד 7000 האסירים שנמצאו במחנה עם שחרורו.
2. מסמכים שהוחבאו על ידי האסירים ונמצאו לאחר המלחמה.
3. מסמכים מקוריים שנמצאו במחנה, על אף נסיונות הגרמנים להשמיד ראיות, חלקם נמצאו בערמות אשפה של המחנה.
4. עותקים ממסמכים מקוריים שנשמרו על ידי האסירים והוברחו אל מחוץ למחנה לידי המחתרות הפולניות.
5. מסמכים שהועתקו על ידי אסירים שעבדו במשרדי המחנה ובהם: שמות אנשים שהגיעו למחנה, רשימות של משלוחים, תאריכי הגעה, ספר המתים ועוד.
6. מסמכי ועדות החקירה שהוקמו לאחר שחרור המחנה. הועדה הראשונה הייתה סוביטית, אשר החלה את עבודתה ב-4 בפברואר 1945. ועדה פולנית הוקמה ב-29 במרס 1945.
7. מסמכים ועדויות ממשפטי הפושעים הנאצים ובהם זכרונות שכתבו אחדים מהם בדגש על זכרונותיו של רודולף הס.
8. כ-40,000 צילומים שנעשו על ידי המשטרה הפוליטית ונמצאו.
9. מסמכים ותכתובות שנמצאו בגרמניה בארכיונים של חברות מסחריות שסיפקו את צרכי מחנות אושוויץ וחברות בניה שבנו את מתקני ההשמדה וסיפקו את מתקני הקרמטוריום.
10. מסמכי חברות מסחריות שהקימו מפעלים במחנות המשנה של אושוויץ ובהם עבדו אסירים.
11. מסמכים שנמצאו באגפים השונים של המנגנון הבירוקרטי של המשטר בברלין כמו: מסמכים המסכמים ביקורות שונות שנעשו במחנות אושוויץ, סיכומי ניסויים רפואיים, מסמכים ממחלקת העבודה ועוד.
12. מסמכים ועדויות של אנשי הזונדרקומנדו שנקברו ונמצאו בין השנים 1981-1945.
13. יומנים שנכתבו על ידי אנשי ס"ס ששרתו באושוויץ.
הכרוניקה שפורסמה בשלבים, זכתה להתיחסויות והערות ועודכנה.

אבני דרך בהסטוריה של מחנות אושוויץ על פי שנים
שנת 1940
שלזיה העילית והעיר אושוויינצ'ים נכבשו על ידי הגרמנים וסופחו לרייך בספטמבר 1939. היוזמה להקמת מחנה ריכוז באזור נבעה עקב התגברות התסיסה ופעולות מרי של פולנים מחד, ו"התפוצצות אוכלוסין" בתי הכלא בשלזיה, מאידך. מינואר 1940 ועד אפריל 1940 ביצעו נציגי המשטרה הפוליטית הגרמנית מספר סיורים כדי לאתר מקום מתאים למחנה ריכוז באזור שלזיה העלית. על פי מו"מ בין נציגי הס"ס, בפיקודו של רודולף הס, ונציגי הורמאכט סוכם על העברת מחנה תותחנים פולני ישן לידי שלטונות הס"ס. התוכנית המקורית הייתה להקים מחנה ריכוז לפולנים בתכולה של 10,000 אסירים. ב-27 באפריל, על בסיס המלצתו של הס, הנחה הימלר להקים את המחנה ולהרחיב אותו. במאי קיבל הס 300 יהודים, תושבי העיר אושווינצ'ים, כדי לנקות את צריפי המחנה וסביבתו, העבודה הושלמה בתחילת יוני. ב-4 במאי מונה רודולף הס באופן רשמי למפקד מחנה אושוויץ.
ב-20 במאי 1940 הגיעו לאושוויץ 30 אסירים פליליים גרמנים שנבחרו על ידי הס מבין אסירי מחנה זקסנהאוזן. הם קיבלו את מספרי האסירים הראשונים 1-30. בנוסף, הועברו למחנה 15 אנשי ס"ס מקרקוב לאושוויץ.
ב-10 ביוני החלה חברת J.A.Topf, חברה שהתמחתה בבנית מתקני חימום ותאי שריפה, לבנות קרמטוריום לשריפת גופות. על פי ההזמנה, הקרמטוריום הכיל שני תאי שריפה. הקמת הקרמטוריום באושוויץ החלה ביולי 1940 ובספטמבר נכנס הקרמטוריום לפעולה. בשלב זה היה הספק הקרמטוריום שתי גופות בשעה. ב-14 ביולי 1941 הגיע מכתב מהחברה שמעדכן שהספק הקרמטוריום הוא 10-35 גופות במשך 10 שעות. המכתב מזהיר מפני הפעלה רצופה של הקרמטוריום במשך 24 שעות. ב-19 בנובמבר 1941 הותקן בקרמטוריום תא שריפה שלישי.
ב-14 ביוני 1940 הגיעו לאשוויץ האסירים הראשונים. היו אלה 728 אסירים שנשלחו מבית הכלא בטרנוב. האסירים קיבלו את מספרי האסיר 31-758. רוב האסירים היו צעירים שנתפסו במהלך נסיון לחצות את הגבול בדרכם להצטרף לצבא פולין שהוקם בצרפת, בנוסף, לוחמי מחתרת, נציגי האינטליגנציה הפולנית, כמרים ויהודים. באותה עת תוגבר המחנה ב-100 אנשי ס"ס נוספים. ב-20 ביוני הגיע משלוח נוסף של 313 אסירים פולנים.

שנת 1941
ב-1 בינואר 1941 ביקר באזור נציג מועצת המנהלים של קונצרן אי גה פארבן כדי לחפש אתר לבניית מפעל לייצור 30,000 טון של גומי סינטטי. האזור שנבחר היה ליד העיר Dwory שבקרבת אושוויץ.
ב-6 בינואר 1941 בוצעו צעדים ראשונים להקמת תזמורת אסירים. אסירים שקיבלו כלי נגינה מהבית התאספו בבלוק 24 והחלו בחזרות בקומת הקרקע. האסירים ניגנו בשעות הבוקר בזמן יציאת האסירים לעבודה ובערב עם חזרתם. בנוסף, נתנו האסירים קונצרטים לאסירי המחנה ולמפקד המחנה בסמוך לוילה שלו.
ב-1 במרס 1941 נערך ביקור ראשון של הימלר באושוויץ, במהלך הביקור הנחה הימלר על הצעדים הבאים:
• הרחבת המחנה לקיבולת של 30,000 אסירים.
• בניית מחנה לשבויי מלחמה ליד בז'ז'ינקה בקיבולת של 100,000 אסירים.
• להקצות 10,000 אסירים לבניית מפעלי אי גה פארבן.
• לעבד את השטחים החקלאיים בסביבה ולהרחיב את בתי המלאכה של המחנה בדגש על מפעלי יצור לתחמושת.
במחצית הראשונה של חודש אפריל פונה אזור של כ-10,000 דונם בסביבות אושוויץ. הבתים נהרסו, ציוד חקלאי ומכונות הוחרמו. על פי הנחיות הימלר הוקמה באזור שהוחרם חווה חקלאית שכללה: גן ירק, בריכות דגים, עופות, משק חיות שכלל סוסים וחזירים (בעלי החיים נלקחו מהחקלאים שהמשקים שלהם הוחרמו).
ב-9 בספטמבר 1941 החלה בניית מחנה בירקנאו שנועד להכיל 100,000 שבויי מלחמה ב-174 צריפים. בדצמבר 1941 שינה מחנה אושוויץ, באופן רשמי, את יעודו ממחנה מעבר לאסירים משלזיה העילית וגנרלגוברנמן למחנה ריכוז להשמדת אסירים פולנים ושבויים סוביטים. היה זה שלב הכנה לקראת השמדת היהודים במחנה בירקנאו.

שנת 1942
ב-1 במרס 1942 הועברו 945 שבויים סוביטיים למחנה בירקנאו. בשלב זה שני המחנות היו תחת מנהלת אחת והשתמשו באותו ספר רישום אסירים וספר לרישום המתים. ב-26 במרס 1942 הגיע משלוח ראשון של אסירות מרוונסבריק למחנה האם אושוויץ I. היו אלו 999 אסירות א-סוציאליות גרמניות. הן אוכסנו בבלוקים 1-10 שהופרדו משאר הבלוקים של המחנה בקיר. אסירות אלו היו השלד של ממלאות התפקידים במחנה הנשים. באותו יום הגיע משלוח של 999 נשים יהודיות מסלובקיה. נשים אלו קיבלו בגדי שבויים סובייטים.
במהלך הביקור הראשון של אייכמן באושוויץ הוא בחר שני בתים כפריים, "הבית הלבן" ו"הבית האדום" בבירקנאו ובהם נבנו תאי גז. "הבית האדום" נקרא בונקר 1 ו"הבית הלבן" נקרא בונקר 2. בונקר 1 החל לפעול במרס 1942 ובונקר 2 ביוני , גופות הנרצחים נקברו בסמוך, בקברי המונים.
ב-17 ביולי 1942 הגיע הימלר לביקור באושוויץ. הוא קיבל סקירה מהס על סטטוס הפרויקטים במחנה, יצא לראות אסירים בעבודתם ואת מתקני המחנה. בסוף הביקור הוא צפה בסלקציה והשמדת יהודים בבונקר 2.
ביום למחרת הוא הנחה את הס לבצע את הפעולות הבאות:
• להאיץ את בניית מחנה בירקנאו.
• לחסל אסירים יהודים שאינם מתאימים לעבודה.
• להערך לבנית מפעלי חימוש ולקדם את הניסויים החקלאיים באינטנסיביות.
כהוקרה על פועלו של הס הוא קודם לדרגת סא"ל.
ב-5 באוגוסט, כחלק מהחלטה של הס להעביר את מחנה הנשים מאושוויץ 1 לבירקנאו, נשלחו הנשים ממשלוח שהגיע באותו יום לבירנקאו. ב-6 באוגוסט, לאחר מסדר בוקר, הועברו הנשים ממחנה אושוויץ I לבירקנאו. מחנה הנשים שהיה ממוקם בבלוקים 1-10 באושוויץ I עבר חיטוי ובגדר שהפרידה בין מחנה הגברים למחנה הנשים נפרצו מעברים. ב-23 באוגוסט החלו גברים לאייש את הבלוקים שהתפנו.
באשר להרחבת בירקנאו, לאחר שהתקבלה החלטה לנצל את כוח העבודה של האסירים טרם השמדתם, הנחה קרל בישוף, ראש משרד אדריכלים שנועד לפקח על בניית בירקנאו, לבנות את הגזרה השניה של המחנה משישה מחנות עצמאיים: כל מחנה יועד להכיל 60,000 אסירים, למעט מחנה הקרנטינה שהיה מיועד להכיל 20,000 אסירים. תוכנית ההרחבה כללה הקמת ארבעה מתקני השמדה, סאונה, ו-30 צריפים לאיחסון ציוד (מחנה קנדה).
ב-30 באוקטובר 1942 נשלחו אסירים יהודים מגרמניה לאזור המפעל של אי גה פארבן כדי להקים את מחנה המשנה בונה .
שנת 1942 מאופיינת בשיאים חדשים של טרור, בעיקר כנגד אסירים פולנים במחנה האם אושוויץ I. היה זה כנראה בתגובת לפעילות המחתרות הפולניות בגנרלגוברנמן. בנוסף, מיולי 1942 ועד מרס 1943 פרצו במחנה, במיוחד בבירקנאו, מגפות כינים, טיפוס, דיזינטריה ועוד. שיעורי התמותה בקרב האסירים נעו בין 25%-19% בחודש.

שנת 1943
מחנות אושוויץ הפכו להיות מאגר כוח אדם זול לעבודה ולניסויים רפואיים. כשליש מהיהודים שהגיעו למחנה נוצלו, בשלב זה, ככוח עבודה. ב-8 במרס 1943, במהלך כנס של תעשיינים באושוויץ, הוחלט על העברת מתקני יצור לחלקי מטוסים של חברת Krupp AG's לאושוויץ עקב הפצצות בגרמניה. עובדי החברה שהגיעו להרכיב את מכונות המפעל נדרשו לחתום על התחייבות לשמור בסוד את כל מה שראו וקשור לאושוויץ.
באחד ממחנות המשנה של אושוויץ שהיה בסמוך ל-Rajsko הוקמה חווה לניסויים חקלאיים. בחווה עבדו 23 נשים בעלות רקע אקדמי בתחומי ביאולוגיה וכימיה.

הרופאים, ד"ר קלאוברג וד"ר שומן, המשיכו בניסויים שלהם, ד"ר קלאוברג על נשים וד"ר שומן על גברים ולפעמים גם על נשים. מטרת הניסויים הייתה למצוא את השיטה המהירה והיעילה ביותר לסרוס ועיקור. בנוסף, נעשו ניסויים על אסירים עבור חברות תרופות גרמניות.
ב-1 ביולי 1943 חושמלו הגדרות של גזרה B-II בבירקנאו במתח גבוה.
ב-12 ביולי הועברו הגברים מחנה הגברים בגזרה B-I למחנה הגברים שהוקם בגזרה B-II. החל מה-24 ביולי הפכה הגזרה הראשונה כולה למחנה נשים. ב-20 ליולי 1943 מבנה קרמטוריום I באושוויץ I, הפסיק לשמש כתא גז.
ב-11 בנובמבר סיים רודולף הס את תפקידו והחליף אותו סא"ל ארתור ליבהנשל. ליבהנשל שינה את מדיניות הענישה במחנה, כולל ענישה בגין בריחה או ניסיונות בריחה. שינוי מדיניות הענישה במחנה פגעה בכוחה ובמעמדה של המשטרה הפוליטית ועל רקע זה החלו מתחים בין ליבהנשל והמשטרה הפוליטית. זמן קצר לאחר המינוי של ליבהנשל כמפקד מחנות אושוויץ בוצע שינוי ארגוני במחנות: מחנה האם נקרא אושוויץ I ומפקדו היה ליבהנשל, מחנה II, בירקנאו ומפקדו היה רס"ן הרג'סטין ומחנה-III, מחנות המשנה ומפקדו סרן שוורץ. מפקד אושוויץ I היה הבכיר מבין המפקדים. מנהלת המחנה, מעתה והלאה, הייתה מרכזית לכל המחנות.
במהלך שנת 1943 הגיעו לאושוויץ כ-150,000 אסירים, 86,088 גברים, 46,077 נשים, 9,008 גברים צוענים ו-9,728 נשים צועניות. באותה שנה עזבו כ-20,000 אסירים את אושוויץ ונשלחו למחנות ריכוז אחרים. בנובמבר ביקר הימלר במחנה הצוענים ולאחר שקיבל סקירה על המחנה הנחה על חיסולם.

שנת 1944
הרכוש הרב שהצטבר במחסני אושוויץ גרם לתופעות של שחיתות בקרב אנשי הס"ס. קבוצת אסירים פוליטיים הפעילה לחץ על מפקד אושוויץ החדש, ארתור ליבהנשל, באמצעות רופא המחנה, בעקבות כך, החליט ליבהנשל לשנות את מדיניות הענישה במחנה ולצמצם את כמות היהודים שנבחרו בסלקציה להשמדה באושוויץ I מ-1000 ביום ל-220. המחתרת הכינה רשימת אסירים משתפי פעולה והעבירה אותה למפקד המחנה, אסירים אלו הועברו מאושוויץ למחנה פלוקסנברג.
עקב גידול במספר האסירים באושוויץ הגרמנים הגבירו את כוחות האבטחה כדי לתת מענה לאפשרות של מרידה.
ב-29 במרס 1944 הוחלט להפסיק את הרחבת המחנה והעבודות הבניה בגזרת "מקסיקו," הופסקו.
ב-14 באפריל 1944 בוצע הצילום האווירי הראשון, כהכנה לתקיפת תשלובת היצור הגרמנית, מגובה 20,000-15,000 רגל. בתצלום ניתן לראות את אושוויץ I, את העיר אושווינצ'ים את מפעלי אי גה פארבן ואת אושוויץ III, צילומים נוספים בוצעו ב-26 ביוני וב-8 ביולי.
ב-5 במאי הגרמנים החליטו להתחיל להשמיד כל מה שקשור לרצח במחנה אושוויץ I. קרמטוריום I עבר הסבה למקלט וקיר המוות בחצר בלוק 11 נהרס.
ב-8 במאי סיים ליבהנשל את תפקידו כמפקד אושוויץ I ועבר לפקד על מחנה מיידאנק ומחנות הריכוז והעבודה באזור וארשה, ראדום והסביבה. הס חזר לאושוויץ כמפקד הבכיר. מפקדי כל מחנות אושוויץ היו כפופים אליו. יוסף קראמר קיבל את הפיקוד על בירקנאו. ב-11 במאי התמנה ריכארד בר למפקד אושוויץ I. הרקע לחילופים הוא רצונו של הימלר, שרודולף הס יתאם ויהיה האחראי על מבצע השמדת יהדות הונגריה (שם הכינוי של המבצע היה "מבצע הס"). גם אייכמן הגיע לאושוויץ לתאום השמדת יהדות הונגריה. הס עזב את אושוויץ בפעם השנייה ב-20 ביולי ואת מינוי המפקד הבכיר קיבל ריכארד בר.
ב-13 במאי 1944 התחילה סדרה חדשה של מספרי אסיר, לפני המספר נוספה קידומת A.
במאי 1944 הורחב מחנה אושוויץ I בעוד 20 בלוקים נוספים שנבנו בארבע שורות של חמישה בלוקים, הטור הראשון הכיל בתי מלאכה ובהם הועסקו אסירי המחנה. כ-400 נשים שעבדו במשרדי המחנה, במשטרה הפוליטית ובבתי סגל המחנה עברו לגור בבלוקים אלו.
ב-7 באוגוסט החלו הפצצות אמריקאיות כבדות על האזור המקיף את אושוויץ במהלכן נהרסו מפעלים כימיים ובתי זיקוק 12 מייל צפון מזרחית לאושוויץ. ב-20 באוגוסט, יום ראשון אחר הצהרים, הפצצה נוספת, 127 מטוסי הפצצה בליווי 100 מטוסי מוסטנג תקפו במשך 28 דקות את מפעלי אי גה פארבן. האש נגד מטוסים ו-19 מטוסי קרב גרמנים לא היו יעילים, רק מטוס אחד הופל. לאחר ההפצצה בוצע צילום אווירי כדי להעריך את הנזקים שגרמה ההפצצה. הפגיעות היו קשות, אסירים נשלחו לתיקון הנזקים. ב-13 בספטמבר הפצצה אווירית נוספת שנמשכה 13 דקות על ידי 96 מטוסי הפצצה מסוג ליבריטור, הופלו שלושה מטוסים על ידי אש נ"מ. הושלכו כ-1000 פצצות מגובה 23,000 רגל. אחדות נפלו על אושוויץ I , 15 אנשי ס"ס נהרגו ו-28 נפצעו, 40 אסירים מהם 23 יהודים נהרגו, 55 נפצעו קשה. שתי פצצות נפלו בבירקנאו, אחת פגעה במסילת הברזל ובשביל המחבר בין הרמפה ומתקן השמדה II. פצצה שנייה הרסה מחפורות בין השבילים והרגה 30 עובדים אזרחים. ההפצצה גרמה נזק למפעלי אי גה פארבן והרגה כ-300 איש ביניהם אסירים. ביום המחרת ביקר מפקד המחנה, בנוכחות צלמים רבים, את האסירים הפצועים, לפצועים חולקו פרחים, חלב, מנה כפולה של מרגרינה. מטרת הביקור - תעמולה.
ב-26 בספטמבר נלקחו רוב מסמכי המשטרה הפוליטית לבירקנאו ונשרפו בקרמטוריום.
ב-1 באוקטובר 1944 הוקם שוב מחנה נשים באושוויץ I. המחנה כלל שבעה בלוקים. בנוסף, קלט מפקד אושוויץ I מבירקנאו את עבודות החקלאות, חוות הגידול, את מחנות המשנה שהיו שייכים להם ואת האחריות על העובדים במפעלי אוניון. תכולת מחנה הנשים החדש באושוויץ I הייתה 3,785 נשים. תכולת הנשים במחנה בירקנאו באותה עת 26,230 אסירות.
החל מ-4 באוקטובר 1944 שימש מחנה משפחות הצוענים כמחנה מעבר לאסירים בדרכם למחנות ריכוז בגרמניה. ב-6 באוקטובר חוסל מחנה מעבר לנשים באזור "מקסיקו". ב-7 באוקטובר פורקו הצריפים ב"מקסיקו".
ב-7 באוקטובר, ביום שבת בבוקר, פרץ מרד הזונדרקומנדו, על כך ארחיב בהמשך.
ב-9 באוקטובר, יומיים לאחר המרד, הייתה מצבת הזונדרקומנדו 212 אסירים. ב-10 באוקטובר נלקחו 14 אנשי זונדרקונמנדו לבלוק 11 ביניהם ינקל הנדלסמן, יהודי פולני מראדום, אחד ממארגני המרד שקיבל את חומרי הנפץ מהאסירות היהודיות. אסירים אלו עברו חקירות קשות במשטרה הפוליטית. אחרי המעצר נשארו 198 זונדרקומנדו שחולקו לשלוש קבוצות שבכל אחת 66 אסירים, קבוצה אחת נשלחה לקרמטוריום II , השנייה לקרמטוריום III והשלישית לקרמטוריום V. הם המשיכו לעבוד במשמרות יום ולילה, 33 אסירים בכל משמרת. קרמטוריום IV שנהרס לא הוזכר יותר בדיווחים היומיים. שתי נשים נעצרו במחנה הנשים בחשד לסיוע לזונדרקומנדו אחת מהן רוזה רובוטה עבדה בקרבה לקרמטוריום IV והיא זו שהעביר את חומרי הנפץ מאוניון. ב-12 באוקטובר נעצרו שתי נשים נוספות בחשד שסיפקו חומרי נפץ לזונדרקומנדו ליצור הרימונים. מספר ימים מאוחר יותר קיבלו חמישה אנשי ס"ס את עיטור צלב הברזל בגין מוערבותם בדיכוי המרד.
החל מה-14 באוקטובר והלאה החלו פעולות לחיסול המחנה בהן:
• הריסת קירות קרמטוריום IV. שנפגע במרד.
• ב-20 באוקטובר שתי מכוניות ומשאית העבירו מסמכים הנוגעים לאסירים ורישומי נפטרים מאושוויץ I לשריפה בקרמטוריום.
• ב-1 בנובמבר 1944 פורק מחנה הקרנטינה B-IIa . המחנה הוסב למחסנים לאחסון סוגים שונים של ציוד של המחנה.
• ב-2 בנובמבר הופסקה, כנראה, המתה באמצעות גז ציקלון ב', אסירים שנבחרו בסלקציה נרצחו ביריות בתאי הגז או בקרמטוריום V.
• ב-4 בנובמבר רוקן מחנה B-IIc שהיה מחנה מעבר, האסירות היהודיות נלקחו למחנה הנשים, אין יותר שימוש במושג "יהודים במעבר".
• ב-6 בנובמבר, בסבירות גבוהה, עזבה אשתו של הס וחמשת ילדיהם את הוילה, הם עברו לגור בסמוך למחנה רוונסבריק.
• ב-17 בנובמבר 1944 החליטה הנהלת המחנה לרכז את כל האסירים ואסירות בגזרה B-II. העברה הסתיימה ב-24 בנובמבר. נשים בכושר עבודה רוכזו במחנה B-IIb, נשים חולות, אסירות תשושות וילדים רוכזו במחנה משפחות הצוענים.
• ב-25 בנובמבר 1944 התחיל פרוק הציוד המכני של מתקן השמדה II, בשלב הראשון פורק המנוע ששאב את האוויר מתא הגז ונשלח למטהוזן, הצנרת נשלחה לגרוס רוזן.
• ב-1 בדצמבר הוקמה קבוצת עבודה של 100 נשים לפירוק מתקן השמדה III. ב-5 בדצמבר נוספו להן 50 אסירות נוספות. במקביל, הוקמה קבוצה של אסירים לפרוק שאר המתקנים, תפקידם היה לקדוח חורים בקירות כדי לאפשר פיצוץ המתקנים באמצעות דינמיט, כמות האסירים אינה ידועה.
• ב-5 בדצמבר הוקמה קבוצה נוספת של 50 אסירות כדי לעבוד באזור הסאונה הגדולה ומתקן השמדה IV. היה עליהן לסלק את אפר הקורבנות ולנטוע עצים. האסירים ניסו לחבל בהנחיות אנשי הס"ס ולהמנע מסילוק אפר הקורבנות כדי שישמש עדות והוכחה נגד הפושעים.
• ב-30 בדצמבר 150 אסירות עבדו בפירוק מתקן השמדה III , 50 אסירים עבדו בחורשה בכיסוי השוחות בעשב ובנטיעת עצים בשטח של מתקן השמדה IV.
• ב-25 בנובמבר בוצע שינוי אירגוני נוסף, מחנה האם נקרא "מחנה הריכוז אושוויץ", אושוויץ III נקרא "מחנה הריכוז מונוביץ", בירקנאו הפך להיות חלק מ"מחנה הריכוז אושוויץ".

בחודשים נובמבר ודצמבר המשיכו הפצצות אמריקאיות על מפעלי אי גה פארבן. לאחר כל הפצצה בוצעו צילומים לבדיקת הנזק שגרמה ההפצצה למפעלים. מהצילומים ניתן ללמוד מה היה המצב בשאר המחנות. ב-20 בנובמבר במסגרת תקיפה אווירית על מפעלי אי גה פארבן בוצע צילום אווירי של אזורי אושוויץ I,II,III. בצילום זה כבר לא רואים רכבות בבירקנאו, אין שינויים במתקני ההשמדה למעט מתקן השמדה IV, מחנה "מקסיקו" ריק. ב-18 בדצמבר חודשו ההפצצות האוויריות על מפעלי אי גה פארבן. שלושה ימים לאחר ההפצצה בוצע שוב צילום אווירי. בצילום ניתן לראות שהגדרות ומגדלי השמירה במחנה "מקסיקו" הוסרו, שגגות תאי הגז הוסרו, כולל הארובה של קרמטוריום II, הגדרות סביב מתקני ההשמדה הוסרו. ב-26 בדצמבר הפצצה נוספת על מפעלי אי גה פארבן.

שנת 1945
ב-5 בינואר 1945 הועברו שישה אסירים שותפי סוד מבירקנאו למאוטהאוזן, בהם חמישה אסירים שעבדו בזונדרקונדו ואסיר פולני שהפעיל את מכונת הרנטגן לעיקור אסירים של ד"ר שומן (אסיר זה החזיק בידיו את רשימות האסירים שעברו עיקור באמצעות קרני רנטגן).
כל האסירים נורו למוות ב-3 באפריל במאוטהאוזן.
ב-6 בינואר ניתלו ארבעת הנשים היהודיות שהבריחו את חומרי הנפץ ממפעל אוניון ובהם רוזה רובוטה. הארבע נתלו בפומבי, שתיים במסדר הערב למול אסירים, גברים ונשים שעבדו באוניון, ושתיים נוספות נתלו בבוקר, לאחר חזרת משמרת הבוקר מהעבודה במפעל.
ב-14 בינואר 1945 האמריקאים ביצעו גיחת צילום נוספת מעל אזור אושוויץ, מטרת הגיחה לזהות את הנזק שנגרם בארבע גיחות ההפצצה הקודמות על מפעלי אי גה פארבן. בפענוח הצילום, 35 שנים לאחר ביצועו, נמצא שמונוביץ עדין לא ננטש. לא היה שלג על הגגות ושבילי המחנה. גם אושוויץ I עדין היה מאויש ונראה שאסירים עדין נמצאו במחנה. גזרת "מקסיקו" נטושה לחלוטין, מחנה הנשים לשעבר נטוש גם הוא (על פי השלג על גגות הצריפים ניתן להבין אלו צריפים מאוישים ואלו לא). מתקני השמדה II ו-III נראו שהם מפורקים באופן חלקי.
האחראי על הרישום באושוויץ קיבל הנחיה להעמיס את המסמכים הנוגעים לאסירים, כולל רישומי תמותה, על רכב. נשים שביצעו את האריזה נשמרו על ידי אנשי ס"ס.

רצף ארועים בימים האחרונים
• ב-17 בינואר במסדר האחרון, נמנו באושוויץ I 10,030 אסירים, ו-6,196 אסירות, בבירקנאו במחנה הגברים - 4,473 אסירים, ו-10,381 אסירות, 11,102 מבין האסירים היו יהודים. ב-24 מחנות משנה של מונוביץ, כולל מונוביץ, היו סך 33,023 אסירים, סך הכל 64,103 אסירים ואסירות.
• ב-17 בינואר הגיע קצין רפואה לבירקנאו והשגיח על שריפת מסמכי האסירות שאושפזו בבית החולים. במונוביץ התקבלה הנחיה לבדוק את מצב החולים ולהוציא מבית החולים את המסמכים של אלו שיכולים לצעוד. ניתנה הנחיה להשאיר רק את החולים הקשים ורופאים חולים שאינם מסוגלים לצעוד ישגיחו עליהם.
• ב-18 בינואר 1945 בשעה אחת בבוקר 40 אסירים, רופאים ואחיות הצטרפו לאסירים שהיו בבית החולים והמתינו להוראה לצאת מהמחנה. שאר הרופאים קיבלו הוראה לקחת את המסמכים שנוגעים לאסירים בבית החולים ולשרוף אותם.
• ב-18 בינואר קיבל האסיר האחרון, אסיר גרמני שהגיע ממאוטהאוזן, את המספר האחרון באושוויץ היה זה המספר 202499.
• ב-18 בינואר עזבו הנשים את מחנה בירקנאו בטורים של 500 אסירות מלוות על ידי אנשי ס"ס, סך הכל 5,345 אסירות. בשלב זה 4,428 אסירות ו-169 ילדים נשארו בבית החולים לנשים במחנה B-IIe.
• הטור האחרון של גברים עזב את בירקנאו ב-18 בינואר אחר הצהרים.
• משלוח גדול אחרון של 2,500 אסירים עזב את אושוויץ I ב-19 בינואר בשעה 13:00.
• המסמכים החשובים ביותר של אושוויץ הועמסו על משאיות בלילה שבין ה-18 ל-19 בינואר ונשלחו למחנה גרוס רוזן.
• ב-20 בינואר פיצצו אנשי ס"ס את מה שנשאר ממתקני ההשמדה II ו-III ונטשו את המחנה.
• ב-26 בינואר בשעה 01:00 פוצצו את מתקן ההשמדה V, האחרון בבירקנאו.
• ביום שבת, ה-27 בינואר, בסביבות השעה 09:00, הגיע החייל הרוסי הראשון מיחידת הסיור של דוויזיה 100 לבית החולים לאסירים במחנה מונוביץ. הדוויזיה עצמה הגיעה חצי שעה מאוחר יותר. מתוך 850 אסירים חולים יותר מ-200 נפטרו באותו יום. אחר הצהרים חיילים של הצבא האדום הגיעו לסביבת מחנה אושוויץ I ומחנה בירקנאו. בקרבת השער הם נתקלו בהתנגדות גרמנית. 231 מחיילי הצבא האדום נהרגו בשחרור מחנות אושוויץ, בירקנאו ומונוביץ. יחידת הסיור הראשונה של הצבא האדום הגיעה לבירקנאו ולאושוויץ I בשעה 15:00. באושוויץ I נמצאו באותה שעה 48 גופות ובבירקנאו 600 גופות של אסירים שנרצחו רגע לפני נטישת הגרמנים את המחנה. בזמן שחרור המחנה נמצאו בו 7000 אסירים חולים. ד"ר Otto Wolken רופא אסיר, נשאר במחנה והיה אחד הראשונים שהתגייס לסייע לאסירים. הוא הצליח להציל מסמכי מחנה שסיפקו מידע על פשעי אנשי הס"ס. פרוט הניצולים על פי מחנות: אושוויץ I 1,200 אסירים חולים, בירקנאו 5,800 מהם 4,000 נשים, במונוביץ 600 אסירים חולים.

אסירים
בשנה הראשונה הגיעו לאושוויץ בעיקר פולנים שהיוו פוטנציאל איום על משטר הכיבוש הגרמני. בקטגוריה זו נמנו: אנשי מחתרת, פוליטיקאים בהם, שר הפנים לשעבר של פולין, ראש עיריית קרקוב, אינטליגנציה, וכמרים. רוב האסירים הגיעו מבתי הסוהר של הגסטאפו ב: קאטוביץ, טרנוב, קרקוב, וארשה, רדום, לובלין, לודז' ו-Oppelen.
ב-16 ביולי 1941 הגיעו לאשוויץ בפעם הראשונה אסירים למטרת "חינוך מחדש", למספר האישי של אסירים אלו נוספה האות E (education). על פי הנוהלים נשלחו אסירים לחינוך מחדש ל"מחנות עבודה" למשך 56 ימים. באושוויץ נפטרו אסירים אלו, ברוב המקרים, קודם סיום תקופת הענישה. החל מ-2 בפברואר 1942 שונו המספרים של אסירים אלו והם החלו בספרה 1.
ראשוני השבויים הסובייטים הגיעו לאושוויץ ב-18 ביולי 1941. אסירים אלו נרצחו בתום מספר ימים לשהותם במחנה. (מתוך 13,000 שבויים סובייטים שהגיעו למחנה, נשארו בחיים ביום השחרור 92 בלבד.)
אסירות ראשונות הגיעו לאושוויץ ב-26 במרס 1942 היו אלו אסירות א-סוציאליות מגרמניה, רובן פושעות וזונות. באותו יום הגיעו אסירות יהודיות ראשונות מסלובקיה.

אסירים יהודים הגיעו לאושוויץ טיפין טיפין, בשלב הראשון בשל השתייכותם לחוגים פוליטים שמאליים או לשכבת האינטליגנציה ולא בשל יהדותם. יהודים הגיעו לאושוויץ במשלוחים בשל יהדותם החל מ-30 במרס 1942. היה זה משלוח מצרפת, על משלוחים ארחיב בהמשך.
יש קושי לקבוע את מספר האסירים הממוצע במחנה היות והתמותה במחנה הייתה גדולה ותנועת האסירים למחנה והחוצה ממנו הייתה גדולה. יחד עם זאת, ידוע של-404,222 אסירים קועקע מספר על היד והם נרשמו בספר הרישום של המחנה.

להלן דגימות נקודתיות שעשויות ללמד על מספר האסירים באושוויץ ומחנותיו בתקופות השונות של המחנה.

מספר אסירים גברים ונשים במחנות אושוויץ

הערות:
1. המספר הממוצע של אסירים גברים בבירקנאו בשנת 1944 עמד על
כ-19,000.
2. אסירים יהודים ביולי 1944 מהווים כ-57% מכלל האסירים במחנה אושוויץ I.

מספר אסירות


ענישה ובריחת אסירים
הענישה, כפי שבאה לידי ביטוי ב"כרוניקה של אושוויץ", מתייחסת לשתי עבירות עיקריות: בריחה או נסיון בריחה וענישה כפעולת תגמול בגין פעילות המחתרת הפולנית באזורי שלזיה. יש הבדלים בחומרת הענישה בתקופתו של רודולף הס, שבה העונש בגין נסיון בריחה או בריחה היה מוות, ובין תקופת מחליפו של הס, ארתור ליבהנשל, שבה האסירים נכלאו לתקופות שונות בבלוק 11 ושוחררו חזרה למחנה. בתקופתו של ליבהנשל, אסירים מסוכנים, כאלו שנתפסו בנסיון בריחה או ברחו מהמחנה, לאחר שריצו את עונשם בבלוק 11, סומנו באמצעות נקודה אדומה על פיסת בד לבנה שהייתה על החזה וגב חולצתם.
לגבי אופן ביצוע עונשי המוות גם יש הבדלים בתקופות השונות של המחנה: בשנה הראשונה - העונש בגין בריחה היה הרעבה של 10-15 אסירים בתאי ההרעבה, בהמשך הם הוצאו להורג בירי. בשנת 1944, לאחר סיום תקופתו של ליבהנשל, אנשים שברחו ונתפסו נתלו בדרך כלל בפומבי, במסדר מול אסירי המחנה. גם בתקופות הענישה הקשות ביותר במחנה היה הבדל בין ענישת אסירים גרמנים וכל השאר האסירים. הגרמנים נענשו באופן קל יותר.
קודם לענישה עברו האסירים חקירה קשה במטה המשטרה הפוליטית. בשנת 1943, כאשר הענישה במחנה הייתה בשיא חומרתה, מצאו את מותם אסירים רבים במהלך החקירות עקב עינויים קשים.
במהלך ארבע וחצי שנות קיום מחנות אושוויץ בוצעו כ-700 נסיונות בריחה. 200 מהם הסתימו בהצלחה רובן בשנתיים האחרונות, יהודים רבים היו בין הבורחים.


בריחות, ענישה ואירועים מיוחדים
1. ב-6 ביולי 1940 בוצעה הבריחה הראשונה מאושוויץ על ידי אסיר פולני בשםTadeusz Wiejowsk . בעקבות הבריחה בוצע מסדר אסירים שארך 20 שעות, במהלכו הוכו אסירים באופן פומבי בפעם הראשונה. בלילה שלאחר מסדר הענישה נפטר האסיר הראשון באשווויץ, היה זה היהודי David Wingoczewski .
2. ב-22 בנובמבר 1940 התקיימה ההוצאה להורג הראשונה באמצעות ירי. היו אלה 40 אסירים פולנים שהוצאו להורג בתגובה לתקיפת שוטר גרמני בקטוביץ.
3. ב-23 באפריל 1941, בתגובה לבריחת אסיר, נלקחו 10 אסירים מבלוק 2 כבני ערובה ונכלאו בתא ההרעבה למוות בבלוק 11
(הערה: בשלב הראשון היה מספר הבלוק 13, רק ב-9 באוגוסט 1941 ועקב תוספת של שמונה בלוקים נוספים שונה מספרו של "בלוק המוות" למספר 11, סיום בנית הבלוקים באושוויץ בחצי הראשון של 1942) .
Marian Batko, מורה לפיסיקה מקרקוב, התנדב להחליף את אחד האסירים הצעירים. מתאריך זה תגובתו של הס לכל בריחה היא הרעבה למוות של 10-15 אסירים.
4. ב-29 ביולי 1941 בתגובה לבריחת אסיר, נשלחו 15 אסירים לתא ההרעבה. הכומר מקסימליין קולבה ביקש להחליף את האסיר Franciszek Gajowniczek. לאחר שבועיים מתו כל האסירים, למעט קולבה, שהומת באמצעות זריקת פנול. בכל ההסטוריה של המחנה היה אסיר אחד ששוחרר מתא הרעבה, היה זה ב-27 באוקטובר 1941.
5. ב-27 במאי 1942 נרצחו 168 אסירים פולנים: ציירים, אומנים ושחקנים, בבלוק 11 בתגובה לרצח ראש חיל האוויר הגרמני בקרקוב.
6. ב-20 ביוני 1942 ברחו ארבעה פולנים שעבדו במוסך הרכב של המחנה. שלושה היו במדי ס"ס והרביעי במדי אסיר. הם עזבו את המחנה באמצעות רכב. במרחק 50 מייל מהמחנה הם נטשו את הרכב. לאחר הבריחה המוצלחת הם שלחו מכתב התנצלות למפקד המחנה על גניבת הרכב.
7. ב-28 באוקטובר 1942 נשלחו 280 אסירים פולנים שהגיעו לאושוויץ מרדום לחצר של בלוק 11. כאשר הם הבינו שהם עומדים להיות מוצאים להורג הם החלו למרוד ולנסות לברוח. האסירים נרצחו בתגובת לפעילות חבלה של פרטיזנים באזור לובלין.
8. ב-29 בדצמבר 1942 מספר רב של בריחות, אחת מהן בוצעה על ידי אסיר גרמני ושלושה אסירים פולנים. האסיר הגרמני שזכה לאמון שלטונות המחנה נכנס עם משאית למחנה ונעמד ליד בלוק 24. הוא העמיס על המשאית ארונות מבלי שהם נבדקו בשער. עם היציאה מהמחנה יצא אחד האסירים מהארון לבוש מדי ס"ס וחמוש ברובה וישב ליד הנהג. כשהמשאית יצאה מתחום האבטחה של המחנה יצאו שאר האסירים מהארונות. הבריחה הוכנה בתמיכת המחתרת הפולנית.
9. כתגמול על בריחת אסירים, הגרמנים היו כולאים את הוריהם במחנה כדי להרתיע מנסיונות בריחה. בדרך כלל הגרמנים היו מציבים את ההורים בשער המחנה עם שלט שאומר שהם הורים של אסיר שברח.
10. ב-5 באפריל 1944 ברח האסיר היהודי זיגפריד לדרר, שהגיע לאושוויץ מטרזנשטט ב-19 לפברואר 1943. הוא ברח לבוש מדי איש ס"ס. לדרר חזר לצ'כוסלובקיה ונכנס לגטו טרזינשטט כדי לעדכן את מנהיגות הגטו על גורל היהודים באושוויץ.
11. ב-7 באפריל 1944 ברחו רודולף ורבה ואלפרד ווצלר, הדוחות של השניים פורסמו בארה"ב בנובמבר אותה שנה.
12. ב-27 במאי 1944 ברחו שני אסירים יהודים Arnost Rosin ו-Czeslaw Mordowicz מבירקנאו. הם הגיעו לסלובקיה ושם נעצרו. הידיעות על הגעתם הגיעו לארגון סודי, שהצליח לשחרר אותם תמורת כופר כספי. השניים נפגשו עם רודולף ורבה ואלפרד ווצלר, אימתו את ההצהרות שלהם ועידכנו על תחילת השמדת יהדות הונגריה. גם הם כתבו דוחות שצורפו לאלו של ורבה ווצלר ונשלחו לשוויץ, בריטניה וארה"ב.
13. ב-24 ביוני 1944 ברחו מלה ואדק (אדק הגיע לאושוויץ במשלוח הראשון, מספרו היה 531). הם נתפסו ב-6 ביולי, נשלחו חזרה לאושוויץ לחקירה ועברו עינויים קשים. אף אחד מהם לא הסגיר איש מאלו שעזרו להם. הם נדונו למוות באופן פומבי.
14. ב-27 ביוני 1944 ברחו מבירקנאו שני אסירים פוליטיים פולנים. הבריחה בוצעה בסיוע המחתרת במחנה והמחתרת מחוץ למחנה. המשימה של הבורחים הייתה להבריח החוצה את מפות המחנה ומסמכים ולחזור לסביבת המחנה כדי לסייע לבריחות נוספות.

שגרת מחנה
מחנות אושוויץ התנהלו כמחנות צבאיים לכל דבר וענין, ההיררכיה הייתה ברורה, אנשי הס"ס התקדמו בדרגותיהם במהלך השנים, אנשי ס"ס צוינו לשבח על תרומתם למאמץ המלחמתי מחד, ומאידך ננזפו בגין חריגה מנוהלים. פורסמו נוהלי התנהגות במחנה. מעת לעת הגיעו למחנות ממלאי תפקידים בכירים לביקורי עבודה. במחנות בוצעו ביקורות על ידי המטה בברלין. בסמוך למחנות היה מתקן נופש ואנשים קיבלו חופשות מספר פעמים בשנה. התנהלה התכתבות והתחשבנות עם חברות פרטיות שסיפקו אמצעים מחד ושכרו כוח עבודה זול מאידך. שלטונות הרכבת גבו דמי הובלה עבור שינוע אסירים.
השגרה בצל המוות, ששכן בכל פינה במחנות, היא שמבליטה את אחת התובנות המשמעותיות של אותה מציאות באושוויץ - היכולת של בני האדם להתרגל ולהסתגל לכל מצב.

להלן תמונה שמתארת את שגרת המחנה במחנות אושוויץ על פי נושאים:
התמודדות עם מגיפות
מיולי 1942 ועד מרס 1943 פרצו באושוויץ, ובמיוחד בבירקנאו, מגפות. מספר אנשי ס"ס נדבקו ואחדים אף נפטרו. שלטונות המחנה היו מודאגים מחוסר היכולת להשתלט על המגפות והנחו, במהלך אותם חודשים, מספר הנחיות שנועדו להקטין את סיכויי התפשטות המגפות במחנה ואת הדבקות אנשי הס"ס ומשפחותיהם.
1. עקב מגפת טיפוס הס אוסר ב-16 ביולי 1942 על שחיה, רחיצה והשקיית בעלי חיים מנהרות הויסלה והסולה.
2. ב-10 באוקטובר 1942, עקב מגפת הטיפוס, הס מנחה על חיטוי בניני המגורים של הס"ס, חדרי רחצה, שאר מתקני המחנה ובגדים. שלושה ימים מאוחר יותר, עקב מגפת הטיפוס מנחה הס על חיסון כל משפחות אנשי הס"ס. כמו כן הוא מנחה שכניסת מועסקים למחנות תהיה אך ורק דרך השערים הראשיים.
3. ב-18 בדצמבר 1942 מנחה הס, שעל כל היוצאים לחופשת חג המולד לעבוד בדיקה רפואית והמטען שלהם צריך לעבור חיטוי. עליהם לעזוב את המחנה מיד לאחר החיטוי.
4. ב-2 באפריל 1943 הס הודיע לכל המשרדים והמפעלים שבין 4-17 באפריל יפוזר רעל נגד חולדות ברחבי המחנות, אי לכך יש לנעול את בעלי החיים מחשש להרעלה.
5. ב-20 באפריל 1943 עקב מגפת הטיפוס הס מנחה, שכלי רכב המשמשים לשינוע אסירים, בגדים וכדומה יחוטאו מיד עם חזרתם.




הנחיות לגבי רכוש
1. הנחיות לגבי השיער שנגזז מגופות האסירים ניתנו ב-6 באוגוסט 1942, "יש לדווח על כמויות השיער שנאספו, שיער גברים בנפרד משיער נשים, עד החמישי בכל חודש" שיער הקורבנות היה נמכר לחברות גרמניות במחיר 0.25RM עבור פאונד שיער.
2. ב-19 בינואר 1943 הס מנחה לנקות את הדם מבגדי האסירים שנרצחו לפני שהם נשלחים לקרוביהם או לגרמניה.
3. ב-19 באוקטובר 1943 הנחיות למפקדי מחנות הריכוז לגבי רכוש הנרצחים: סכומי כסף במזומן יש להעביר בעשירי לחודש של כל רבעון לבנק ב-Oranienburg, מטבע זר, זהב, שיני זהב, כסף, תכשיטים צריכים להישלח באריזה כפולה כל שישה חודשים. באריזה הפנימי יש לציין את רשימת התכולה ללא ציון השולח. יש לשלוח את החבילות לבנק הגרמני ללא פתיחה. שאר חפצי ערך כמו: שעונים, משקפים ועוד עם רשימת תכולה בנוהל משלוח חפצי ערך.
4. ב-16 בנובמבר ארתור ליבנהנשל מתזכר את אנשי הס"ס, שרכוש שמגיע למחנה, הוא רכוש המדינה ומי שיחמוד את הרכוש ימצא את עצמו מחוץ לס"ס.

ביקורות והנחיות מטה
1. ב-28 בדצמבר 1942 קיבל רופא המחנה מכתב מהרופא הראשי של הס"ס ובו הנחיה לפעול מידית להורדת תמותת האסירים. במכתב הוא מציין שמתוך 136,000 אסירים שהגיעו למחנה מתו 70,000. הוא מבקש מרופא המחנה לפקח על תזונת האסירים ותנאי עבודתם. הוא מבקש לקבל דווח מצב ב-1 בפברואר 1943.
2. ב-26 באוקטובר 1943 שלח ראש ה-WVHA, אוסוולד פול, מכתב למפקדי מחנות הריכוז, בו הביע את הערכתו לתרומתם למאמץ המלחמתי. כדי לשמור על רמת התפוקה ועל פי המלצת הרופא יש לדאוג לבריאותם של האסירים.
הוא מבקש: לדאוג לתזונת האסירים, לביגוד מתאים, להשקיע את האמצעים הנדרשים כדי לשמור על בריאותם של האסירים ולהשתמש בתגמולים. בהמשך המסמך הוא מנחה איך לאחסן את תפוחי האדמה כדי שהם יהיו טעימים ומזינים. הוא מבקש להעביר את תוכן המכתב לרופא המחנה ולאשר את קבלתו בחתימה. הוא מסיים שהוא, באופן אישי, יפקח על ביצוע ההנחיות.
3. ב-18 בנובמבר 1943 קיבל מפקד המחנה הנחיה לתשלום פרמיה עבור הספקי עבודה גבוהים, גובה הפרמיה היה RM 2.00-0.5.
4. ב-16 ביוני 1944 ביקר אוסוולד פול באושוויץ ואישר את המשכם של 29 פרויקטים מתוך 35 שתוכננו באפריל (אלו שאינם דורשים השקעה גדולה בכסף וכוח אדם). באותו סיור הוא שם לב שההסואה של מתקני ההשמדה אינה מספקת. הוא מנחה שגדר מיוחדת של ענפים, דשא ומחצלות יונחו במקביל לגדר שהקיפה את מתקני ההשמדה.
5. בין ה-16-19 בדצמבר 1944 נערכה ביקורת ניהול משאבי הביגוד באושוויץ. המבקר מתלונן, שאסירים שעובדים במקומות סגורים לובשים שני זוגות של בגדים תחתונים (זו הייתה השיטה של האסירים להבריח למחנה בגדים תחתונים עבור חבריהם שעבדו מחוץ למחנה).
המבקר מתלונן על מצבור גדול של בגדים שזקוקים לתיקון וחיטוי. הוא מתלונן על שמכניסים את הבגדים למכונות הכביסה ללא הפרדה בין סוגי הבדים השונים. בגדים סינטטים, כותנה, צמר מכובסים יחד ובאותה טמפרטורה וזה גורם נזק נוסף לבגדים. ציון הביקורת בלתי מספיק. המבקר מתלונן שבגדים רבים במצב טוב נזרקים לאשפה. הוא מסיים את הביקורת במסקנה שהבגדים הזמינים באושוויץ, בהתחשב באיכות הגבוהה של הבגדים מ"ההתישבות החדשה של היהודים", היו אמורים להספיק לפרק זמן ארוך יותר במידה והיו משתמשים בהם באופן מושכל.

ביקורי מפקדים בכירים
1. ב-23 בספטמבר 1942 גנראל אוסוואלד פול, ראש ה-WVHA, הגיע לביקור באושוויץ. הייתה זו הזדמנות טובה לארוחת ערב טובה. על הארוחה כתב ד"ר קרמר, רופא ששרת במחנה, "היה דג מבושל ללא הגבלה, קפה אמיתי, בירה מצויינת וכריכים".
2. ראש המוסד להיגיינה של הס"ס, Dr. Ernst Robert Grawitz , הגיע לביקור באושוויץ ב-25 בספטמבר 1942. במהלך הביקור הוא צפה בתהליך הגזה של יהודים ושריפת גופות.

פקודות שגרת מחנה
1. ב-15 ביולי 1942 הנחיה של הס על איסור צילום הוצאות להורג.
2. עקב מספר ארועים של הרעלת אנשי ס"ס, לאחר פתיחת תאי הגז, הס הנחה ב-12 באוגוסט 1942 על שמירת מרחק של 16 יארד מחדר הגז תוך התחשבות בכיוון הרוח.
3. ב-30 בנובמבר 1942 נשלחה הודעה למפקדי מחנות הריכוז על החלטה להפסיק לייצר צנצנות עבור אפר הנרצחים עד לסוף המלחמה עקב מגבלת אספקת ברזל. עלות יחידה RM 2.70.
4. ב-22 בפברואר 1943 - החלטה של מפקד משרד המחנה, שבעתיד יקועקע מספר גם לאסירים לא יהודים על ידם השמאלית כדי שניתן יהיה לזהות אותם בקלות. קעקוע מספרים לאסירים יהודים החל ב-1942.
5. ב-24 בנובמבר 1943 נדרשו כל אנשי הס"ס לחתום על מסמך שאוסר עליהם לרצוח אסירים. בנוסף, בוטל עונש מוות על בריחה מהמחנה באופן רשמי.
6. עקב מספר נסיונות בריחה של יהודים הונגרים בדרך למתקני ההשמדה הוחלט שלא לנתק את זרם החשמל מגדרות המחנה בשעות היום.
7. ב-7 בנובמבר 1944, על פי הנחיותו של מפקד המחנה בר, כל איש ס"ס ואיש וורמאכט צריכים לזהות את עצמם על ידי סיסמא היות ויש הרבה בריחות של אנשי המחתרת באמצעות מדי ס"ס או ווארמכט. הסיסמא משתנה כל יום.

אירועים שונים
1. מעת לעת נשלחו משאיות ל-Dessau כדי להביא "חומרים להתישבות יהודית". היה זה שם קוד לצקלון ב'.
2. ה-20 באפריל 1943, יום הולדתו של היטלר, הוא הזדמנות למתן אותות הצטיינות וקידום בדרגות. ב-30 באפריל זכה אוטו מול, האחראי על מתקני ההשמדה בבירקנאו, בעיטור צלב השרות.
איש ס"ס שמנע בריחה מזוכה בימי חופשה.
3. ב-30 בספטמבר 1942, עקב מצוקת שומרי אסירים, רודולף הס מאשר לאסירים בינלאומיים לשמש כפקידים במקום אנשי ס"ס.
4. ב-17 באפריל 1943, עקב מחסור בשומרים מהס"ס, יש גיוס של גרמנים אתניים מצ'כוסלובקיה, קרואטיה, הונגריה, רומניה והמדינות הבאלטיות.
6. עלות אחזקת אסיר בבירקנאו, שכוללת ביגוד, שיכון וארוחות: אסירה RM 1.22 אסיר RM 1.34. ההבדל בין אסירה ואסיר היא עלות הביגוד. החישוב על פי מחירי 19 בינואר 1944.
7. חתונה במחנה - ב-18 במרס 1944 התקיימה חתונה במשרד הרישום בבירקנאו בין אסיר אוסטרי רודולף פריימל ואסירה צרפתיה מרגריטה פרר. הצילום נעשה בסטודיו לצילום שהיה בבלוק 26 שבמחנה הגברים.


הסיפור מאחורי החתונה:
רודולף פריימל היה סוציאליסט, שלחם במלחמת האזרחים בספרד, שם הוא פגש את מרגריטה פפרר ונישא לה. מרגריטה עזבה את ספרד וחיה בצרפת. היות והגרמנים לא הכירו בנישואין התעקשו שני האסירים במשך תקופה ארוכה לקיים חתונה נוספת עד שמבוקשם ניתן להם. על פי הרמן לנגבין, מאנשי המחתרת במחנה, ההורים שלהם גם נכחו בחתונה. רודולף פריימל עבד במחלקת הרכבים והיה שייך לקבוצת ההתנגדות של המחנה, הוא נתלה ב-30 בדצמבר 1944 באושוויץ. ככל הידוע זו הייתה החתונה היחידה שהתקיימה באושוויץ.

משלוחים
עד מרס 1942 הגיעו לאושוויץ קבוצות קטנות של עצורים: פולנים, גרמנים א-סוציאלים ויהודים מבתי הסוהר השונים ברחבי פולין וגרמניה. ביולי 1941 הגיעו שבויים סובייטים. יהודים החלו להגיע במשלוחי רכבת החל מ-30 במרס 1942, המשלוח הראשון כלל 1,112 יהודים, ממספר מדינות באירופה שנעצרו בפריס ב-14 במאי, ב-20 באוגוסט וב-12 בדצמבר 1941.

12 המשלוחים הראשונים שהגיעו לאושוויץ מ-30 במרס 1942 ועד 30 ביוני באותה שנה (חמישה משלוחים מצרפת, חמישה משלוחים מסלובקיה ושני משלוחים ממיידאנק) וכללו 10,897 יהודים, נקלטו במחנה כולם. ה"סלקציה" שלהם הייתה טבעית עקב תנאי החיים במחנה, ובתוך מספר שבועות לא נותרו רבים בחיים (על התמותה במחנה פרק נפרד).
החל מ-11 ביולי 1942 בוצעה סלקציה טרם קליטת היהודים במחנה. בחודשים הראשונים נשלחו כ-25% מהמשלוחים לתאי הגז.
החל מסוף אוגוסט 1942 היו נערכות סלקציות מוקדמות במשלוחים ממערב אירופה על ידי ארגון שמלט בראשותו של ס"ס אוברפירר אלברכט שמלט, שקיבל אישור לבחור 10,000 ידיים עובדות, האנשים שנבחרו נשלחו
לעבוד בתעשיית החימוש. הסלקציה הייתה נעשת ב-Cosel שבשלזיה עילית.
עד סוף פברואר 1943, למעט תנועות של קבוצות קטנות של אנשים למחנה וממנו למחנות המשנה, לא יצאו משלוחים גדולים מאושוויץ החוצה.
ב-25 בפברואר החלו משלוחים של פולנים ואוקראינים מאושוויץ למחנות ריכוז בגרמנים, בתמורה נשלחו מאותם מחנות בגרמניה יהודים לאושוויץ.

המשלוחים העיקריים של יהודים שהגיעו לאושוויץ


תוספות והערות:
1. לאושוויץ הגיעו 45 משלוחים של צוענים, החל מ-26.2.1943 ועד 17.1.1944, שכללו 17,827 צוענים. לשלושה משלוחים אין פרוט כמותי. ניתן להעריך שלאושוויץ הגיעו כ-20,000 צוענים. הצוענים הגיעו בעיקר מ: אוסטריה, גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, יגוסלביה ובלגיה. כ-35% מהמשלוחים הכילו פחות מ-100 איש. ניתן ללמוד מנתון זה, לדעתי, על הטוטאליות של תוכנית הגרמנים להשמדת הצוענים.
2. בנוסף למשלוחים הגיעו באופן רציף אסירים מבתי הסוהר מוארשה ודרומה.
3. המשלוחים מפולין הם תוצאה של חיסול גטאות וחיסול מחנות עבודה.
4. ב-12 באוגוסט 1944 הגיעו המשלוחים הראשונים של פולנים מוארשה בעקבות המרד הפולני - 1,984 גברים וילדים ומעל 3,800 נשים וילדות. לא קועקעו להם מספרים על היד, הם טופלו כמו שאר האסירים. במשלוח היו 169 ילדים מתחת גיל 14.
5. הכמות הכוללת של כל משלוח מגטו לודז' ומהונגריה אינה מפורטת (ידועה הכמות הכוללת של היהודים שנשלחו מהונגריה על פי דיווחים של שגריר גרמניה בהונגריה). לדעתי זה נובע מהלחץ לסיים את הפינוי במהירות.
6. הטבלה מפרטת את המשלוחים שהגיעו לאושוויץ. מאושוויץ יצאו משלוחים למחנות ריכוז ועבודה בגרמניה, לוארשה, (לאחר מרד גטו וארשה) ולקראת פינוי המחנה לגרוס-רוזן ושטוטהוף.
7. בנוסף למשלוחים שפורטו בטבלה הגיעו לאושוויץ משלוחים קטנים מ: יגוסלביה - שני משלוחים בהם כ-2000 יהודים, נורבגיה - משלוח אחד ובו 532 יהודים, אוסטריה - ארבעה משלוחים, סלובניה - משלוח אחד, ושלושה משלוחים מברה"מ.

סיפורם של מספר משלוחים
1. ב-23 באוקטובר 1943 הגיע משלוח של 1800 גברים נשים וילדים מברגן בלזן לאושוויץ. היה זה משלוח של משפחות בעלות דרכונים של מדינות מדרום אמריקה, שרוכזו במלון פולסקי בוארשה. היו אלו יהודים שרוכזו למטרות החלפה כנגד אזרחים גרמנים. בברגן בלזן נבדקו המסמכים שלהם והוחלט שהמסמכים אינם אמיתיים, ולמעשה נועדו להגן על נושאיהם מפני השמדה. היהודים הועלו על רכבת. נאמר להם שהמטען שלהם יגיע מאוחר יותר, עד לרגע האחרון לא היה להם מושג שהם בדרכם לאושוויץ. ברמפה בוצעה הפרדה בין גברים ונשים. לאחר בדיקת מסמכים נמסר להם שהם צריכים לעבור חיטוי. הנשים נשלחו למתקן השמדה II והגברים למתקן השמדה III. כשהנשים היו בתא ההתפשטות הבינה אחת מהן את חומרת המצב, כיסתה את ראשו של אחד מאנשי הס"ס בבגד אותו היא הורידה, חטפה את אקדחו וירתה בו שלוש יריות.
נשים נוספות החלו להכות את אנשי הס"ס. הוזעקה תגבורת. חלק מהנשים נרצחו במקום והשאר נדחפו לתא הגז. איש ס"ס אחד נהרג ואחד נפצע.
2. משלוח של 299 נשים יהודיות הגיע לאושוויץ ב-16 באפריל 1944 ממידאנק. הנשים נכלאו במחנה הקרנטינה בבירקנאו. יחד איתן הגיעו 19 אנשי זונדרקומנדו, שבויים סובייטים והקאפו שלהם, אסיר גרמני. הם צורפו לזונדרקומנדו של בירקנאו ואוכסנו בבלוק 13 של מחנה הגברים שהיה מקום משכנם של הזונדרקומנדו באותה תקופה. 299 הנשים נשלחו להשמדה ב-18 באפריל.


3. ב-28 ביולי 1944 הגיע לאושוויץ משלוח של יותר מ-1,000 אסירים גברים ונשים ממיידאנק. המשלוח עזב את מחנה מיידאנק ב-22 ביולי 1944, ערב שחרור המחנה, רגלית לכיוון קרשניק, מלווה על ידי אנשי ס"ס וחיילי ווארמכט. במהלך צעידה, שארכה מספר ימים, נורו כל החלשים והחולים. בשלב מסוים הועלו הנותרים, 681 גברים מהם 229 יהודים ו-156 נשים, על רכבת שהובילה אותם לאושוויץ.
4. ב-31 ביולי 1944 הגיע לבירקנאו משלוח של כ-3000 יהודים מטארנוב, כמעט כולם הגיעו מתים. בכל קרון היו כ-120 יהודים. המשלוח היה בדרך ארבעה ימים ללא שתיה.
5. ב-5 בספטמבר 1944, במסגרת משלוח מוסטרבורק, הגיעה אנה פרנק ומשפחתה לבירקנאו. האב והאם נקלטו במחנה. האב שוחרר מהמחנה ב-27 בינואר 1945, האם לא זכתה להגיע ליום השחרור ונפטרה בינואר 1945. אנה ומרגוט אחותה נשלחו לברגן בלזן. מרגוט נפטרה ראשונה ואנה נפטרה ב-31 במרס 1945.

תמותה, השמדה וילודה
תמותה
התמותה בחודשים הראשונים באושוויץ נבעה משלוש סיבות עיקריות: תנאי החיים, סלקציות שהיו נעשות מעת לעת בבית החולים של המחנה והוצאות להורג. את רצח החולים ביצעו באמצעות זריקות פנול. הערכה שבשנת 1941 מצאו את מותם באושוויץ 20,000 אסירים ושבויים.

להלן מספר נתונים שעשויים ללמד על שיעור התמותה במחנה:

הערה:
מספרורים 3,4,5,7 ניתן ללמוד שבתוך חודשיים עד ארבעה חודשים איש לא שרד.

השמדה
ב-29 ביולי 1941 נקרא הס לפגישה עם הימלר בברלין. במהלך הפגישה דיבר הימלר על "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". בסיכום הפגישה קיבל הס הנחיה להוציא לפועל תוכנית השמדה בתוך ארבעה שבועות. הימלר הבטיח להס, שהוא יקבל פרטים נוספים מאייכמן, שיגיע לאושוויץ בתוך מספר ימים. אייכמן הגיע לאושוויץ בתחילת אוגוסט לתאם עם הס את תוכנית הפתרון הסופי. הס כותב בזיכרונותיו, כי הם הגיעו למסקנה שהדרך המהירה ביותר תהיה השמדה באמצעות גז. אייכמן והס הגיעו למסקנה שהמקום המתאים ביותר לביצוע ההשמדה הוא האזור הצפון מערבי של המחנה, מה שהיה מאוחר יותר אזור "מקסיקו" במחנה בירקנאו. יתרונות האתר: הוא היה מבודד, הוא היה בקרבת מסילת הברזל והייתה בו חפירה. הערכתם הייתה, שניתן יהיה להשמיד במקום כ-800 אסירים בו זמנית. באוגוסט השתתף הס בועידה בברלין, בראשות אייכמן, שבה נדונו נושאים שונים הקשורים לתוכנית השמדת היהודים.
הניסוי הראשון של השמדה באמצעות ציקלון ב' נערך בסוף אוגוסט 1941 על ידי סגנו של הס, Karl Fritzsch, כאשר הס היה בברלין. הייתה זו קבוצה קטנה, מספרה לא ידוע, של קומיסרים סובייטים. לאחר הצלחת הניסוי בוצעה, ב-3 בספטמבר ההשמדה המסיבית הראשונה בבלוק 11. ערב ההשמדה בוצעה סלקציה בבית החולים של המחנה, במהלכה נבחרו 250 אסירים פולנים ו-600 שבויים, קצינים סוביטים וקומיסרים פוליטיים. ההשמדה בוצעה לאחר מסדר הערב והכרזת עוצר. בבוקר, כאשר נפתחו דלתות התאים נמצא שבוי אחד חי. לתא הוכנס גז נוסף והוא נסגר שנית. לאחר מסדר הערב של ה-4 בספטמבר הוכרז שנית עוצר. 20 אסירים מקומנדו העונשין נבחרו כדי לפנות את הגופות לקרמטוריום. האסירים הוזהרו, תחת איום של עונש מוות, שלא לגלות לאיש את מה שהם ראו, בנוסף, הובטחה להם מנת אוכל מתוגברת. השבויים היו לבושים בבגדים, בכיסיהם תמונות ומסמכים, מהגופות שהוצאו לחצר הבלוק נעקרו שיני הזהב. מלאכת פינוי הגופות נמשכה גם בערב שלמחרת. שריפת הגופות נמשכה מספר ימים. השמדתם של 850 אסירים באמצעות גז דלפה מחוץ לגבולות המחנה וב-17 בנובמבר 1941 פורסמה בפרסומי המחתרת הפולנית. השמדה של 900 שבויים סוביטים נוספים הייתה ב-16 בספטמבר, הפעם בבנין קרמטוריום I.
המשלוח הראשון של יהודים להשמדה הגיע לאושוויץ מביטום שבשלזיה העילית ב-15 בפברואר 1942. ההשמדה בוצעה בקרמטוריום 1 באמצעות צקלון ב'.
ב-20 במרס 1942 הופעלו תאי גז בבירקנאו בבונקר מספר 1, "הבית האדום", בצד הצפון מערבי של חלק B-III של המחנה. גופות הנרצחים נקברו בבורות שנחפרו בסמוך. בשלב הראשון כל קבוצת אסירים שעסקה בקבורת הגופות נרצחה לאחר סיום הקבורה בבית החולים של המחנה באמצעות זריקות פנול.
ב-30 ביוני 1942 הופעל מתקן השמדה נוסף, בונקר 2, "הבית הלבן" ממערבית למתקני ההשמדה IV ו-V, שנבנו מאוחר יותר. ליד בונקר 2 נבנו שלושה צריפים כחדרי התפשטות.
ב-4 ביולי 1942 בוצעה לראשונה סלקציה ברמפה. המשלוח חולק לשתי קבוצות, גברים ונשים, אשר עברו מול רופא ס"ס שהחליט האם האדם בעל כושר עבודה. זקנים, ילדים, נשים עם ילדים ונשים בהריון נשלחו לבונקר להשמדה. היה זה משלוח מסלובקיה של 372 יהודים, מהם 264 גברים נבחרו לעבודה. באותו יום הוקם הזונדרקומנדו ממספר עשרות אסירים יהודים אשר עסקו, בשלב זה, בחפירת בורות לקבורת המתים. הזונדרקומנדו התגורר, בשלב זה, במחנה הגברים בצריף מבודד.
ב-16 בספטמבר 1942 נסעו רודולף הס ושני קצינים נוספים לחלמנו כדי לבחון "אמצעים נסיוניים ליצירת תנורי שדה". היה זה שם קוד ללימוד שיטת שריפת גופות. ב-21 בספטמבר התחילו לשרוף את גופות הנרצחים שנקברו בסמוך לבונקר 1 ובונקר 2. השריפה בוצעה בקבוצות של 2000 גופות ונערכה יום ולילה.

ב-19 באוקטובר הס אסר כניסת אזרחים למחנה בירקנאו, ההנחיה כנראה קשורה למבצע שריפת הגופות. הס הקים שתי קבוצות של כוח מיוחד של מספר מאות יהודים וכ-20 אנשי ס"ס ששמרו עליהם ונדרשו לחתום על שמירת סודיות. ב-30 בנובמבר דיווח הס על סיום שריפת 107,000 גופות יהודים ושבויים סובייטים. 300 האסירים היהודים ששרפו את הגופות נלקחו לאושוויץ I ונרצחו בגז בקרמטוריום מס' 1.
ב-23 בינואר 1942 הושלמו התוכניות של מתקני ההשמדה בבירקנאו.
ב-13 ביולי 1942 הגישה חברתHuta Engineering Company הצעת מחיר לבנית קרמטוריום בבירקנאו בעלות של RM 133,756.65.
לקראת הפעלתו של מתקן ההשמדה הראשון בבירקנאו החליטה הנהלת המחנה ב-1 בפברואר 1943 לשלוח 20 אסירים יהודים צעירים ממחנה הגברים בבירקנאו ל"אימון" בקרמטוריום של אושוויץ I. לפני שילוחם הם עברו בדיקות רפואיות. הקבוצה שוכנה באופן מבודד בתא 7 בבלוק 11. עם הגיעם לאשוויץ I הם נשלחו מידית לעזור בשריפת גופות בקרמטוריום. לקבוצה צורפו שני רופאי שיניים, יהודים צ'כים. הקבוצה נקראה הזונדרקומנדו של מתקן השמדה II.
ב-4 במרס 1943 הועבר הקאפו של קרמטוריום I לבירקנאו לקראת הפעלתו של מתקן השמדה II. במקביל, הוקמה קבוצת זונדרקומנדו נוספת מבין האסירים החדשים שהגיעו למחנה. קבוצת האסירים שנשלחה להתאמן בקרמטורים I חזרה לבירקנאו. מתוך 22 האסירים, נפטרו עשרה במשך חודש ההכשרה. הזונדרקומנדו שוכנו בצריף 2 במחנה B-Ib.
במהלך ניסויי ההפעלה של הקרמטורים, קיבלו האסירים הנחיות הפעלה מהקאפו. הקרמטוריום עבד באופן רצוף עד השעה 16:00.
בהפעלת הקרמטוריום צפו: מספר אנשי ס"ס בכירים שהגיעו מברלין, בכירי המחנה, נציגי המשטרה הפוליטית, מהנדסים ועובדי חברת J.A.Topf.
האסירים הכניסו 45 גופות ל-15 התנורים. זמן השריפה ארך 40 דקות, ארוך מהצפוי. אנשי הזונדרקומנדו הונחו להפעיל את התנורים ברצף מספר ימים כדי להגביר את טמפרטורת ההפעלה שלהם. הניסויים נערכו בין ה-4 ל-6 במרס. ב-13 במרס בוצעה ההשמדה הראשונה של 1492 יהודים מגטו קרקוב במתקן השמדה II. אנשי הזונדרקומנדו לא היו עדים להשמדה היות והם ננעלו בחדריהם במשך שעתיים.
ב-22 במרס 1943 דיווח מפקד מחלקת הבניה על השלמת מתקן השמדה IV. מתקן זה הכיל שמונה תאי שריפה, שניתן היה להסיק אותם בגז, ושלושה תאי גז בעלי תכולה של : 1500, 800, 150 אנשים. תאי הגז נבנו מעל פני האדמה. הקאפו של קרמטוריום I הועבר ב-23 במרס לשמש כקאפו של מתקן השמדה IV ושריפת גופות החלה.
ב-31 במרס 1943 נמסר מתקן השמדה II, שבדומה למתקן השמדה III, הכיל חמישה תנורים כל אחד עם שלושה תאים. תא ההגזה היה מסוגל להכיל 3000 איש וגם הוא, כמו תא ההתפשטות, היה מתחת לפני האדמה. הגז הוחדר לתא ההגזה מהתקרה דרך פתחים מיוחדים. בסמוך לתא ההגזה הייתה מעלית שנועדה להעלות את הגופות לקומת התנורים. .
ב-4 באפריל הופעל מתקן השמדה V. ב-25 ביוני הופעל מתקן השמדה III.
ב-28 ביוני דיווח ראש מחלקת הבניה, בישוף, על סיום בנית מתקני ההשמדה בבירקנאו, תוך פירוט תפוקת המישרפות: הקרמטוריום הישן I -340 גופות, קרמטוריום II - 1,440 גופות, קרמטוריום III - 1,440 גופות, קרמטוריום IV - 768 גופות, קרמטוריום V - 768 גופות, יחד - הספק של 4,756 גופות ל-24 שעות הפעלה.




מצבת הזונדרקומנדו

ב-23 בספטמבר 1944 רוכזו 200 אנשי זונדרקומנדו, שהועסקו בכיסוי שוחות, שריפת הגופות וטישטוש הראיות, בטענה שהם מיועדים להשלח למחנה גליוויץ. האסירים קיבלו מזון והועמסו על משאיות. במקום לגליוויץ נסעו המשאיות לאושוויץ I והאסירים עברו תהליך קליטה. בערב אוטו מול ואנשי ס"ס שתו "שנאפס" והציעו גם לאסירים. כאשר האסירים היו שיכורים נזרק ציקלון ב' לחדר והם חוסלו.
ב-26 בנובמבר 1944 נערכה סלקציה: מבין 200 אנשי הזונדרקומנדו, נבחרו 30 לעבוד בקרמטוריום V. ל-170 הנותרים נאמר שהם הולכים ל"סאונה". אחד מאנשי הזונדרקומנדו, ששמו לא ידוע, כתב בפתק: "אנו בטוחים שאנו נלקחים אל מותנו". מבין ה-170 נלקחו 70 לפרק את מתקני הקרמטוריום ולבצע פעולות לטשטוש הרצח. שתי קבוצות אלו עזבו את בירקנאו ב-18 בינואר 1945. למעט מספר אנשים, שהצליחו לברוח בדרך, השאר הגיעו למאוטהאוזן ושם ניסו להסתיר את זהותם. שאר 100 האסירים נרצחו, כנראה, באחד מבורות השריפה וגופותיהם נשרפו. ב-15 בינואר 1945, נשלחו 70 אנשי הזונדרקומנדו שעסקו בפירוק מתקני ההשמדה לגרוס רוזן. האסירים קדחו חורים בקירות מתקני ההשמדה לקראת פיצוצם.





לידות
על אף שהמוות שרר בכל פינה באושוויץ, היו בו גם לידות מאז הגעתם של הצוענים למחנה. לכל הילדים שנולדו במחנה הצוענים ניתנו שמות ומספרים. הלידה הראשונה במחנה הצוענים, המדווחת בכרוניקה, היא של התינוקת Anna Mailk שנולדה ב-11 במרס 1943 וקיבלה את המספר Z-1936 . יש להניח שהתינוקות שנולדו בחודשים הראשונים היו פרי הריון קודם ההגעה למחנה. תינוקות שנולדו החל מאמצע 1944 והלאה הם, כנראה, תוצאה של קיום יחסי מין במחנה עצמו. הדיווח האחרון על לידת תינוקות במחנה הצוענים הוא מה-28.7.1944, ימים ספורים לפני חיסול המחנה על אנשיו.
הדיווח הראשון על לידת תינוק לאישה במחנה הנשים בבירקנאו הוא ב-18 בספטמבר 1943. הייתה זו אישה שהגיעה מקרקוב (לא מצויין האם היא יהודיה), התינוקת קיבלה את המספר 62695. הדיווח האחרון על לידת שלושה תינוקות במחנה הנשים בבירקנאו הוא מה-14 בינואר 1945, ארבעה ימים לפני פינוי המחנה.
בכרוניקה דיווח על לידת שישה תינוקות לנשים יהודיות. הראשון - תינוקת שנולדה ב-21 בפברואר 1944 וקיבלה את המספר 75484. הדיווח השני על לידת תינוקת ב-25 ביוני 1944, ארבעה תינוקות יהודיים נולדו ב-24 באוגוסט 1944.

לידות באושוויץ



רופאים וניסויים רפואיים
הניסויים הרפואיים שביצעו הרופאים הגרמנים התחלקו לשלושה סוגים: ניסויים עבור המשטר, שנועדו למטרות אידאולוגיות או צבאיות וניסויים לצרכים מסחריים עבור חברות תרופות וניסויים, ששיקפו תחומי ענין של רופאים מסוימים. במחנות אושוויץ היה שפע של אסירים וניתן היה לעשות בהם כל דבר, כולל ניסויים רפואיים.
ב-29 במאי 1941, שלח פרופ' Ernst Robert Grawith , ראש מרכז התברואה של הס"ס, להימלר את הצעתו של ד"ר קלאוברג, להקים מרכז מחקר לעיקור ללא ניתוח. כדי להפעיל את מרכז המחקר נדרשו, בשלב זה, עשר אסירות מאחד ממחנות הריכוז. בנוסף, הוא שלח להימלר רשימת רופאים שמכירים את שיטותיו של ד"ר קלאוברג בכל מה שקשור בעקרות נשים.
בתחילת אוגוסט 1941 נערכו ניסויי הרג באסירים תוך בחינת יעילותם של חומרים שונים בבלוק 21, הניסוי בוצע על אסירים חולים. הניסויים הראו שהדרך המהירה ביותר לרצח היא באמצעות זריקת פנול ללב. מאותו שלב, כל עת שנערכו סלקציות בין החולים בבית החולים, נרצחו החולים הקשים על ידי זריקת פנול.
בניסויים לקחו חלק מספר רופאים, בכוונתי להתרכז במרכזיים שבהם:
ד"ר קלאוברג - נולד ב-1898. ב-1933 הוא הצטרף למפלגה הנאצית ובאותה שנה הוא התמנה לפרופסור לגניקולוגיה באוניברסיטת קניגסברג. ב-1942 נפגש ד"ר קלאוברג עם הימלר, שגילה ענין במחקרים שלו. ד"ר קלאוברג ביקש מהימלר לבצע ניסויי עיקור באופן רחב וקיבל את אישורו. הוא הגיע לאושוויץ בדצמבר 1942. מעריכים שהוא ביצע ניסויים בכ-700 אסירות. לאחר המלחמה הוא נתפס על ידי הסובייטים, נשפט ונדון ל-25 שנות מאסר. ד"ר קלאוברג שוחרר ב-1955, חזר לגרמניה ונעצר שנית. הוא נפטר ב-1957, זמן קצר לפני פתיחת משפטו בגרמניה.
ב-7 ביולי 1942 הימלר אישר לד"ר קלאוברג להקים מרכז ניסויים באושוויץ לחיות ולבני אדם. המשימה הראשונה הייתה למצוא שיטת עיקור לנשים. הימלר היה מעונין לדעת כמה זמן נדרש כדי לעקר 1000 נשים. בנוסף, ביקש הימלר מפרופ' Hohlfelder, מומחה לרנטגן, להמליץ על שיטת עיקור לגברים באמצעות קרני רנטגן.
ד"ר קלאוברג החל את ניסויי העיקור על נשים בצריף 28 במחנה הנשים בבירקנאו ב-28 בדצמבר 1942. מעת לעת הוא היה מזריק להן זריקה לשחלות ומעביר אותן הקרנות. ב-1 באפריל 1943, על פי הנחית רודולף הס, נמסר בלוק 10 באושוויץ I לד"ר קלאוברג למטרות ניסויים בנשים.
ב-3 באפריל הובאו 20 נשים, מלאומים שונים, ממחנה הנשים בבירקנאו לבלוק 10. הן היו מיועדות לעבוד בבלוק הניסויים כרופאות וסייעות רפואיות. ב-27 באפריל 1943 נבחרו 128 נשים יהודיות מיוון והועברו לבלוק 10. ב-30 באפריל היו בבלוק הניסויים של ד"ר קלאוברג 242 נשים (זה הדיווח הראשון על מספר הנשים בבלוק 10) . מספר שיא של נשים היה בבלוק 10 ב-5 ביוני 1944 והוא מנה 413 נשים. ב-7 ביוני 1943 שלח ד"ר קלאוברג דיווח להימלר על תוצאות הניסויים שלו: "השיטה עובדת, יש לבצע שיפורים קטנים. באשר לשאלה שנשאלתי לפני שנה בתוך כמה זמן ניתן לעקר 1000 נשים, יש לי תשובה כיום, כמה מאות ואפילו 1000 נשים ביום על ידי צוות מיומן של עשרה עובדים". ב-22 במאי 1944 הועברו הנשים מבלוק 10 לבלוק הנגדי, בלוק זה הוגדר כבלוק הניסויים העתידי של ד"ר קלאוברג.

ד"ר הלמוט וטר - נולד ב-1910. הוא עבד כרופא מחנה במחנות הבאים: דכאו, אושוויץ ומאוטהאוזן. ד"ר וטר היה שכיר לשעבר של חברת התרופות בייאר, וככזה הוא ביצע ניסויים הקשורים לתרופות חדשות.
ד"ר וטר נתפס על ידי האמריקאים ונשפט ב-1947. הוא נאשם בכך שבאחד הניסויים שהוא ביצע מצאו את מותם 40 אנשים מתוך 75. הוא נדון למוות והוצא להורג בפברואר 1949.


ד"ר הורסט שומאן - יליד 1906, חבר המפלגה הנאצית מ-1930. בתחילת המלחמה הוא שימש רופא בחיל האוויר. ד"ר שומאן הגיע לאושוויץ לאחר שצבר ניסיון במבצע האותונזיה ומטרת הגעתו הייתה למצוא שיטה "מהירה וזולה" לעיקור גברים ונשים בקרני רנטגן. ד"ר שומאן הצליח לחמוק לאחר המלחמה עם קבוצת פליטים וחזר לגרמניה, שם הוא פתח קליניקה פרטית. ב-1951 עלו על עקבותיו אולם הוא הצליח לברוח רגע לפני תפיסתו. ד"ר שומאן עבד בסודן, משם ברח לניגריה, לוב וגאנה. לאחר נפילתו של שליט גאנה, נוקרומה, ב-1966 הוא הוסגר לגרמניה המערבית. המשפט כנגד ד"ר שומאן נפתח בספטמבר 1970 אולם בינתיים, 54 מתוך 115 העדים כנגדו נפטרו. באפריל הופסק משפטו עקב בעיות בריאות. הוא נפטר ב-1983.
ב-31 בדצמבר 1942 קיבל ד"ר שומאן לידיו 200 גברים יהודים צעירים לתהליך של סרוס. ד"ר שומאן ביצע עיקורים במחנה הנשים בבירקנאו בגברים ובנשים באמצעות קרני רנטגן ברמות שונות של קרינה. הניסויים בוצעו בבלוק מספר 30. ניתוחי עיקור וסרוס בוצעו בבלוק 21 באושוויץ I. לאחר ההקרנות נשלחו האסירים בקבוצות, אחדים לאחר שבועיים עד ארבע שבועות ואחדים לאחר שבועיים עד 11 שבועות לבלוק 21, שם בוצעו הניתוחים על פי מטרות הניסוי. לגברים היו כורתים אשך אחד ואת השני חודש עד חודשיים מאוחר יותר. לאחר ההקרנות האסירים היו נשלחים חזרה לקבוצות העבודה שלהם. אלו שהיו במצב גופני ירוד נשלחו לתאי הגז. אלו שעברו ניתוחים נמצאו בבלוק 21 בבית החולים 10-12 יום. במידה והיו מתפתחות הסתבכויות הם נשלחו לתא הגז. מבין כאלף אסירים שעברו את הניסויים שרדו בחיים אחדים בלבד. על פי הדיווחים של ד"ר שומן, סרוס גברים באמצעות ניתוח לקח כ-7-6 דקות ובהשוואה להקרנות רנטגן הוא היה מהיר ואמין יותר.

ד"ר מנגלה - יליד 1911. ב-1934 הוא הצטרף לס"א, ב-1937 הצטרף ד"ר מנגלה למפלגה הנאצית ומאוחר יותר לס"ס. בפרוץ המלחמה התנדב ד"ר מנגלה לוואפן ס"ס ונשלח לחזית בצרפת כרופא. מצרפת עבר ד"ר מנגלה לחזית בברה"מ שם הוא זכה לעיטור צלב הברזל על עבודתו.

עקב פציעה, נמצא הד"ר מנגלה לא כשיר לשרת בחזית והוא התנדב לשרת באושוויץ ולהמשיך במחקריו האנטרופולוגיים והניסויים הרפואיים.
ב-30 במאי 1943 התמנה ד"ר מנגלה לרופא מחנה הצוענים. במחנה הצוענים הוא ביצע מחקר על תאומים וגמדים ורצח אחדים למטרות מחקר. החל מהגעת המשלוחים מהונגריה ד"ר מנגלה בחר תאומים למטרות מחקריו. ב-1 באוגוסט 1944 היו 108 גברים כעתודה לניסויים בבית החולים של בירקנאו, ביניהם 49 תאומים. המספר המדויק של נשים בעתודה של ד"ר מנגלה במחנה הנשים אינו ידוע אבל הוא מוערך ב-400 נשים וילדות. ב-19 באוגוסט 1944 העניק רופא המחנה לד"ר מנגלה אות הערכה על תרומתו למלחמה במגפות. מנגלה עצמו נדבק בטיפוס. באושוויץ הוא קיבל את צלב השרות מדרגה שניה. ב-17 בינואר 1945 פינה ד"ר מנגלה את תחנת הניסויים שלו והעביר את ממצאי מחקריו על תאומים וגמדים למקום בטוח.
לאחר תום המלחמה הצליח הד"ר מנגלה לברוח לדרום אמריקה שם מצא את מותו עקב שבץ בפברואר 1979.

ד"ר אדוארד וירתס - יליד 1909 למשפחה קאתולית. אחרי שסיים את לימודי הרפואה עבד ד"ר וירתס כרופא כפרי. ב-1933 הוא הצטרף למפלגה הנאצית וב-1939 הוא הצטרף כחבר לוואפן ס"ס ושרת עם הכוחות בנורבגיה ובברה"מ. עקב בעיות לב נמצא ד"ר וירתס לא מתאים להמשיך לשרת בחזית, ובספטמבר 1942 הוא מונה לרופא הראשי של מחנות אושוויץ. בתוקף כך היו כפופים אליו כל הרופאים ששרתו במחנות אושוויץ. ד"ר וירתס שלח רופאים לבצע סלקציות והוא עצמו לקח חלק בהן. ד"ר וירתס נעצר על ידי הבריטים והתאבד בכלאו. תחומי הענין של ד"ר וירתס היו סרטן צואר הרחם.

ד"ר יוהן קרמר - נולד ב-1883. הוא הגיע לאושוויץ באוגוסט 1942 כדי להמשיך במחנה את מחקריו על רעב ומסיבה זו הוא גילה עניין במוזלמנים. ד"ר קרמר תיחקר את המוזלמנים על ההסטוריה הרפואית שלהם והרג אותם בזריקת פנול, לאחר קבלת הפרטים, כדי לבחון את מצב האברים שלהם. לאחר סיום המלחמה הוא נידון ל-10 שנות מאסר.
כשחזר ד"ר קרמר לגרמניה הוא נשפט שנית וינדון שוב ל-10 שנות מאסר, אבל נפטר ב-1965, לפני תום תקופת המאסר.
ד"ר קרמר כתב יומן אישי במהלך שרותו באושוויץ. להלן מספר ציטוטים: ב-2 בספטמבר 1942 השתתף ד"ר קרמר בפעם הראשונה בהשמדת יהודים בתאי גז. ביומנו רשם ד"ר קרמר: "השתתפתי בפעם הראשונה ב"מבצע מיוחד" ב-3 בבוקר. בהשוואה, השאול של דנטה נראה כמו קומדיה. לא לחינם נקרא אושוויץ מחנה השמדה" .
ב-5 בספטמבר השתתף ד"ר קרמר בהשמדת 800 נשים, שנבחרו בסלקציה, בבית החולים של בירקנאו בצריף 27 במחנה הנשים. וכך הוא כותב: "צהרים, היום "מבצע מיוחד" במחנה הנשים. מוזלמניות, מפחיד, איום. ד"ר טרופ צודק כאשר הוא אמר היום שאנחנו נמצאים ב"פי הטבעת" של העולם".
באותו ערב הוא השתתף בפעילות השמדה נוספת, הוא מוסיף וכותב ביומנו: "הערב ב-8 שוב "מבצע מיוחד מהולנד". עקב הקצב המוגבר, המשתתפים (הכוונה לאנשי הס"ס) מקבלים חמישית ליטר ליקר, חמש סיגריות, 100 גרם סוכר ולחם, אנשים משתוקקים להשתתף במבצע כזה". ב-6 בספטמבר הגיע רופא מחנה ראשי חדש, ד"ר וירתס. באותו ערב כותב ד"ר קרמר ביומנו: "היום יום ראשון, ארוחה נהדרת: מרק עגבניות, חצי תרנגולת עם תפוחי אדמה וכרוב אדום גלידת וניל מתוקה. אחרי הארוחה ברכות עם רופא המחנה החדש ד"ר וירתס".
ב-3 באוקובר 1942 כותב ד"ר קרמר ביומנו: "היום אברים חיים: כבד, טחול ולבלב מחולי טיפוס הוכנסו לאלכוהול טהור. באושוויץ כל השבילים נגועים בטיפוס. היום קיבלתי את זריקת החיסון הראשונה נגד טיפוס. סג"מ שוורץ חולה בטיפוס".
ב-18 באוקטובר כותב ד"ר קרמר, שנוכח במבצע החיסול ה-11 שלו: "סגריר וקר, היום יום שבת בבוקר, "מבצע מיוחד" מספר 11 (הולנדים). מראה מזעזע, שלוש נשים מתחננות על חייהן".



צוענים
ב-29 בינואר 1943 נשלחה הנחיה מהמשרד הראשי לביטחון הרייך לכלוא את כל הצוענים מהשטחים הכבושים ולשלוח אותם למחנות ריכוז. המשלוח הראשון של צוענים - גברים, נשים וילדים, הגיע לבירקנאו ב-26 בפברואר 1943. עד ה-17 בינואר 1944 הגיעו לבירקנאו כ-20,000 צוענים. הצוענים שוכנו בבירקנאו, במחנה שבנייתו טרם הסתיימה, הוא מחנה משפחות הצוענים. הצוענים קיבלו מספרים מיוחדים שהקידומת שלהם הייתה Z. בכרטסת רישום הקליטה שלהם נוספו האותיות SB שמשמעותן טיפול מיוחד. ב-11 במרס 1943 הייתה לידה ראשונה במחנה הצוענים. מגפת הטיפוס שהשתוללה במחנה פגעה גם בצוענים. ב-23 במרס 1943 הוכרז עוצר במחנה משפחות הצוענים. 1700 גברים, נשים וילדים, שהגיעו מאזור ביאליסטוק ועדין לא נרשמו ברישומי המחנה, ננעלו בצריפים 20 ו-22 ונשלחו לתאי הגז עקב חשש לטיפוס. ב-25 במאי הנחה רופא המחנה על הסגר במחנה משפחות הצוענים. 507 צוענים נשלחו לתאי הגז, ביניהם חולי טיפוס או כאלו שהיו חשודים כחולים בטיפוס.
ב-15 במאי 1944 קיבל מפקד אושוויץ החלטה על חיסול מחנה הצוענים ביום שלמחרת. מפקד מחנה הצוענים, Paul Bonigut התנגד להחלטה ועדכן בסודיות, צוענים שהיו מקורבים אליו והמליץ בפניהם לא להכנע בקלות. למחרת, ה-16 במאי, בשעה 19:00 הוכרז עוצר במחנה. רכבים הגיעו לשער המחנה ובהם אנשי ס"ס חמושים שהקיפו את המחנה. מפקד המבצע קרא לצוענים לעזוב את הצריפים שלהם. הצוענים, שהיו חמושים בסכינים, אבנים, אתים ומוטות, סרבו לעזוב את הצריפים. אנשי הס"ס היו מופתעים מהתגובה ולאחר התיעצות עזבו את המחנה מבלי לבצע את המשימה.
ב-17 במאי 1944 נדרש לערוך רשימה של צוענים ומשפחותיהם, ששרתו לפני מאסרם בצבא הגרמני וקיבלו עיטורים צבאיים, כנ"ל לגבי צוענים שהמשיכו לשרת בצבא הגרמני.

ב-23 במאי 1944, לאחר כישלון חיסול מחנה הצוענים, נלקחו 1500 צוענים גברים, נשים וילדים, ורוכזו בבלוק 10 ו-11 שבמחנה אושוויץ I, בדרך להעברתם למחנה ריכוז בתוך הרייך. ב-2 באוגוסט 1944 מנו הצוענים במחנה 2,898. בשעות אחר הצהרים המתינה רכבת ריקה ברמפה של בירקנאו. 1,408 צוענים, שנבחרו ממחנה הצוענים ומבלוק 10 ו-11 במחנה אושוויץI , הובאו לרמפה. הם נשלחו לבוכנוולד. במסדר הערב במחנה הצוענים ביקש ד"ר מנגלה, שהיה באותה תקופה רופא המחנה, את כל הרופאים והאחיות הפולניות לצעוד צעד קדימה והם נשלחו לקומנדו העונשין בבירקנאו. לאחר המסדר הוכרז עוצר במחנה. המחנה הוקף באנשי ס"ס, משאיות נכנסו למחנה ו-2,897 צוענים, גברים, נשים וילדים נשלחו לתאי הגז. הגופות נשרפו בשוחות היות והקרמטוריום לא פעל באותו ערב.
לאחר חיסול הצוענים הפך מחנה משפחות הצוענים לקרנטינה לאסירים יהודים. ב-5 באוקטובר 1944 הגיעו 1,188 אסירים מבוכנוולד לבירקנאו, בהם 800 צוענים, שהיו בעבר באושוויץ. אסירים אלו נשלחו לתאי הגז
ב-10 באוקטובר.

משפחות טרזינשטט
עד לפתיחת מחנה המשפחות מטרזינשטט בספטמבר 1943, הגיעו לאושוויץ, בין ה-28 באוקטובר 1942 וה-2 בפברואר 1943, שישה משלוחים מטרזינשטט ובהם 8889 גברים נשים וילדים, מתוכם 7277 נשלחו לתאי הגז. ב-8 בספטמבר הגיעו 5,006 יהודים מטרזינשטט. ביום למחרת נקלטו המשפחות במחנה החדש שנקרא "מחנה המשפחות מטרזינשטט". למשפחות ניתן לשמור את החפצים איתם באו מהגטו, הם לא גולחו והורשו לכתוב מכתבים כל 14 יום ולקבל חבילות. הוקם גן לילדים במחנה, ובשלב הראשון הם קיבלו אוכל טוב יותר.

למרות הטיפול המשופר התמותה במחנה המשפחות הייתה גבוהה מאד (במרס 1944 כ-1140 יהודים מהמשלוח כבר לא היו בין החיים.)
נשאלת השאלה מה הסיבה לטיפול החריג והשונה?
ממסמכים, בהם סדרת התכתבויות בין הצלב האדום ומשרדו של אייכמן, ניתן להבין, שהקמת מחנה המשפחות נועדה להזים את הידיעות על השמדת היהודים במזרח על ידי הצגת הוכחות מסוגים שונים כמו: ביקור של משלחת של הצלב האדום בגטו טרזינשטט, מכתבים שנשלחו מבירקנאו לקרובי משפחה והערכות לקראת אפשרות שהצלב האדום יבקש לבקר גם במחנה בירקנאו.
הביקור של הצלב האדום בגטו טרזינשטט בוצע ב-23 באפריל 1944 ונועד לו ביקור המשך בבירקנאו כדי להזים את השמועות, שבירקנאו הוא מחנה השמדה ליהודים. למחנה המשפחות הגיעו שישה משלוחים, החל מ-8 בספטמבר 1943 ועד ה-19 במאי 1944. הם מנו 17,419 גברים נשים וילדים.
ב-29 בפברואר 1944, במסגרת ביקור של אייכמן באושוויץ, הוא הגיע למחנה המשפחות מטרזינשטט וקיבל שם סקירה מ-Leo Janowitz, ראש מזכירות הגטו ופרדי הירש. באותה הזדמנות, אייכמן שוחח עם מרים אדלשטיין, אשתו של זקן הגטו יעקב אדלשטיין, ומסר לה, שבעלה כנראה נמצא בגרמניה (אדלשטיין הגיע לאושוויץ בדצמבר 1943 ונכלא עם האנשים הקרובים אליו בבלוק 11).
ב-5 במרס 1944 קיבלו היהודים, שהגיעו למחנה בספטמבר 1943 גלויות . הם נדרשו לרשום את התאריך 25-27 במרס ולכתוב לקרובים שלהם שהם בריאים ושהכל כשורה. הגלויות הובאו למחלקה הפוליטית ששלחה אותן על פי הכתובות ב-25 בחודש. מטרת הגלויות הייתה להונות את המשפחות ואת הצלב האדום. בתום שישה חודשים של שהות במחנה המשפחות וכדי לפנות מקום למשלוחים נוספים מטרזינשטט, נדרש היה להשמיד את אלו שהגיעו בספטמבר 1943. כדי למנוע אי שקט נאמר להם שהם יועברו למחנה עבודה בגרמניה. בשלב הראשון נכלאו הגברים באחד מצריפי מחנה הקרנטינה. בשלב מאוחר יותר נכלאו גם הנשים. הם הורשו לקחת את החפצים שלהם. משלב זה ננעלו צריפי הקרנטינה.

ד"ר מנגלה, שעשה עד אז ניסויים על תאומים במחנה הצוענים, ביקש לשחרר כ-70 איש, רופאים ותאומים שהועברו לבית החולים של המחנה. פרדי הירש החליט להתאבד עקב חוסר יכולתו לעזור לנשים ולילדים ואי רצונו להיות עד פאסיבי. היות והחל חשד וכדי להרגיע את הנידונים למוות, אסף רופא המחנה, ד"ר טילו, מספר אסירים שעבדו בבית החולים של המחנה ואת ד"ר קליינברג והם החלו מבצעים ביקור רופאים.
ב-20:00 הוכרז עוצר במחנה, מחנה הקרנטינה הוקף באנשי ס"ס מצוידים בכלבים. ב-22:00 הגיעו 12 כלי רכב. היהודים נדרשו להשאיר את המטען שלהם בצריפים, תוך הבטחה שהמטען יגיע לרכבת. בקבוצות של 40 איש הועמסו האנשים על המשאיות, שנסעו הישר למתקני ההשמדה. בשלב הראשון נשלחו הגברים למתקן השמדה III ואחר כך הנשים למתקן השמדה II. בסביבות השעה 02:00 החלה עצבנות באחד הצריפים והאסירים החלו שרים שירי עם צ'כיים. הגרמנים פתחו ביריות אזהרה ונאסר על האסירים לשיר. ההונאה הייתה כל כך גדולה, שהנשים שהמתינו בתאי הגז החלו לשיר את ה"אינטרנציונל" ואת "התקוה". עד הבוקר לא נשאר איש מבין 3,791 בחיים.
ב-20 ביוני 1944 נרצח יעקב אדלשטיין עם משפחתו וקבוצת מקורביו במתקן השמדה III. מחנה המשפחות חוסל ביולי 1944. ב-10 ביולי הוכרז עוצר במחנה המשפחות מטרזינשטט. כ-3000 נשים וילדים הועברו למתקני ההשמדה ונרצחו בתאי הגז. ב-11 ביולי נשלחו עוד 4,000 יהודים ממחנה משפחות טרזינשטט לתאי הגז. כדי להצניע את תוכניות החיסול של המחנה, הנחתה הנהלת בירקנאו על סלקציה. ד"ר מנגלה בחר 3,080 צעירים, נשים וגברים, מהם נשלחו כ-2,000 נשים למחנות שטוטהוף והמבורג ב-14 ביולי ו-1000 גברים לזקסנהאוזן. כ-80 צעירים נשלחו לחינוך מקצועי.

השמדת יהדות הונגריה
במאי חזר הס לאושוויץ, בהנחיתו של הימלר, כדי לפקח על מבצע השמדת יהדות הונגריה. מיד עם הגיעו לאושוויץ ביקש הס לבצע את הפעולות הבאות: להאיץ את השלמה קו מסילת הברזל שנכנס לבירקנאו, לתקן את תאי הבערה, שלא עבדו במתקן השמדה V, לחפור חמש חפירות - שלוש גדולות ושתיים קטנות - לשריפת גופות ליד מתקן השמדה V, להחזיר לשימוש את בונקר 2, להקים לידו צריפי התפשטות ולחפור בסמוך שוחה לשריפת גופות. בנוסף, החליט הס למנות את מפקד מחנה המשנה של אושוויץ, גליוויץ 1, אוטו מול, למפקד כל מתקני ההשמדה.
לקראת המבצע וכדי להבטיח את ישומו המהיר והיעיל של "הפתרון הסופי" של קהילת יהודי הונגריה, חילקו מתאמי המבצע הגרמנים וההונגריה את הונגריה לשישה אזורים מבצעיים. ב-4 במאי 1944 נערכה ועידה בוינה, שעסקה בתוכנית שילוח יהודי הונגריה מעשר מחנות באזור הקרפטים (אזור 1) כ-200,000 יהודים, מ-Siebenburgen area (אזור 2) כ-110,000 יהודים. כמו כן, הוחלט שהחל מאמצע מאי יצאו כל יום ארבעה משלוחים, כל אחד בן כ-3000 איש.
ב-16 במאי 1944 הגיעו שלושה משלוחים ראשונים מהונגריה. היהודים נדרשו להוריד את המטען שלהם, להסתדר בטורים וכך הם הובלו למתקני ההשמדה. מאותו ערב ארובות הקרמטוריום התחילות להעלות עשן ללא הפסק. הכמות הכוללת של היהודים בכל אחד מהמשלוחים מהונגריה אינה מצוינת, בניגוד למשלוחים אחרים, להערכתי, כתוצאה מהלחץ שבפינוי.
כל משלוח מהונגריה עבר סלקציה על ידי ד"ר מנגלה. בשלב הראשון של המבצע, למעט תאומים, כל שאר היהודים נשלחו לתאי הגז.

החל מה-25 במאי דיווח השגריר הגרמני בהונגריה למשרד החוץ על קצב התקדמות המבצע:
• ב-25 במאי הוא דיווח, שעד לאותו יום כ- 150,000 יהודים נשלחו מאזור 1 ואזור 2 והמשלוחים מאזור 3 וצפון בודפשט צפויים להערך בין ה-11 ל-16 ביוני, בהם ישולחו כ-65,000 יהודים.
• ב-13 ביוני 1944 דיווח, שהמשלוחים מאזורים 1 ו-2 הושלמו.
ב-7 ליוני , 289,357 יהודים נשלחו "ליעד המטרה" ב-92 רכבות, כל אחת בעלת 45 קרונות. ריכוז היהודים מאזור 3 הושלם ב-10 ביוני. המשלוחים מתוכננים ל-11-16 ביוני ב-21 רכבות והכמות המוערכת של המשלוחים כ-67,000. מתוכנן להשלים את ריכוז היהודים באזור 4, למעט יהודי בודפשט עד 24 ביוני, משלוח של כ-45,000 יהודים צפוי בין ה-25-28 ביוני.
• ב-17 ביוני דיווח ישיר לשר החוץ ריבנטרופ ובו עדכון, שעד 17 ביוני נשלחו כ-340,000 יהודים מהונגריה לשטחי הרייך. הוא מוסיף ומציין, שניתן להכפיל מספר זה עד סוף יולי ללא מאמץ גדול ומאוחר יותר למספר כולל של 900,000.
• ב-30 ביוני דווח למשרד החוץ, שגירוש יהודי הונגריה מאזור 3 הושלם, גורשו 50,805 איש. סך הכל גורשו מאזורים 1, 2, ו-3 340,162 איש. באותו יום דיווח לשגריר, בכיר מהס"ס בבודפשט, שגירוש יהודים מאזור 4 הושלם וש-381,661 יהודים גורשו מאזורים 1-4.
• ב-11 ביולי דווח במברק למשרד החוץ, ששילוח 55,741 יהודים מאזור 5 הושלם ב-9 ביולי. מספר היהודים ששולחו מחמשת האזורים כולל 437,402 איש.
יהודים שהגיעו מהונגריה לבירקנאו ולא נשלחו להשמדה שוכנו במחנה מעבר ולא קעוקעו להם מספרים. באחד המשלוחים שהגיע לבירקנאו ב-28 במאי 1944 חשו האנשים בסכנה בדרכם למתקן ההשמדה, התפזרו וניסו לברוח לכיוון החורשה. אנשי ס"ס רדפו אחריהם, כל הבורחים נורו.
מחתרת והתנגדות במחנה
פעילות מחתרתית הייתה באושוויץ במהלך כל שנות קיום המחנה. על פי הכרוניקה, ב-16 בדצמבר 1942 גילתה המשטרה הפוליטית סימנים למחתרת במחנה הראשי בדמות אקדח שנמצא בבלוק 17. בתגובה נשלחו 22 פולנים לבלוק 11. בשנים הראשונות, היות ורוב האסירים במחנה היו פולנית, הייתה המחתרת מבוססת בעיקר על אסירים פולנים. החל מהגעת משלוחים מאירופה, הוקמה במחנה גם מחתרת בינלאומית.
המחתרת עסקה במגוון פעילויות: שיפור תנאי החיים במחנה, נסיונות להצלת חיים, סיוע בבריחת אסירים, העברת דיווחים על הנעשה במחנה כמו, שמות של ממלאי תפקידים מרכזיים למחתרת הפולנית כדי שזו תעביר הדיווחים לממשלה הפולנית הגולה וממנה לעולם כולו באמצעות שידורי רדיו. הידיעות, שהוברחו מהמחנה החוצה ופורסמו בתקשורת על הטרור, השמדה וגזל רכוש במחנה, עזרו ובאו לידי ביטוי באיסור שהוטל על אנשי הס"ס לרצוח אסירים. הרוצחים הגדולים מבין אנשי הס"ס שולחו מהמחנה. אנשי ס"ס נחקרו על גניבת רכוש ממחנה קנדה.
בליל שבין ה-7-8 בדצמבר שרפו אחדים מהם את צריפי המשטרה הפוליטית כדי להשמיד ראיות שנאספו נגדם.
חברי המחתרת עסקו בהעתקת ספרי רישום מרכזיים כמו: רשימות משלוחים, שמות אסירים שנקלטו במחנה, רשימות של מתים וכדומה. בתחילת 1944 הוברח מהמחנה, באמצעות אנשי המחתרת, העתק של שני חלקי ספר הרישום של בלוק 11. ב-13 בספטמבר 1944 אסירים שעבדו במשרדי הרישום של המשטרה הפוליטית ביצעו עותקים של רשימות מקוריות של משלוחים שהיו מאוחסנים במשרדי הרישום של המחנה. הרשימות כללו: תאריכי הגעה של משלוחים ומספרם, יעדים מהם נשלחו המשלוחים, סוגי משלוחים ועוד. ב-21 בספטמבר 1944 הועברו מהמחנה רשימות של גברים ונשים שהגיעו לאושוויץ בין 20 במאי 1940 ו-21 בספטמבר 1944 עם פירוט מספר האסירים שהגיעו למחנה ותאריך הגעתם.
במשך הזמן, כאשר אסירים פולנים ביססו את מעמדם ויצרו קשרים עם ממלאי תפקידים בכירים במחנה, הם ניסו להפעיל את השפעתם עליהם. החלטתו של ליבהנשל, מחליפו של הס, לשנות את מדיניות הענישה הנוגעת לנסיונות בריחה ובריחה מהמחנה מיוחסת למפגשים שהיו לו עם יוזף צירנקיביץ, מנהיג אחת המחתרות באושוויץ, והרמן לנגביין, אסיר פוליטי אוסטרי, שהיה דמות מובילה בין אנשי המחתרת. המפגשים היו ב-22 וב-24 בדצמבר 1943.
דוגמא נוספת - להרמן לנגביין היו קשרים מיוחדים עם רופא המחנה ד"ר וירתס. ב-20 בינואר 1944 נערכה סלקציה במחנה הגברים. 1800 גברים נשלחו לתאי הגז. 200 גברים נוספים בודדו בצריף המקלחות. הרמן לנגביין נשלח לרופא המחנה לנסות לשכנע אותו לשחרר את האסירים הכלואים. רופא המחנה אמר שהדבר בוצע על פי הנחיות מברלין וביקש מלנגביין להמליץ לו על טיעונים לשיחרורם. לנגביין המליץ על הטיעונים הבאים: המקרה יכול לעורר פאניקה במחנה, האסירים הפולנים עלולים לחשוש שהם הבאים בתור. אסירים חולים עלולים להמנע מלהכנס לבית חולים בעתיד וכתוצאה מכך עלולות להתפשט מגפות במחנה. ד"ר וירתס הלך לשוחח עם מפקד המחנה ולמחרת שוחררו האסירים.
המשטרה הפוליטית עשתה ניסיונות רבים למגר את המחתרת במחנה.
ב-11 באוקטובר הוצאו להורג 54 אסירים פולנים, שנחשדו בחברות במחתרת, בהם: קצינים פולנים בכירים, פוליטיקאים ודמויות ציבוריות מפורסמות. פעילות נוספת הייתה ב-14 באוגוסט 1944. במהלך מסדר ערב הוקראו שמות של 60 אסירים פולנים ותיקים. הארוע היה תחת אבטחה כבדה. האסירים הובלו לבלוק 11. הקבוצה חולקה לשתי קבוצות בנות 30 אסירים שנשלחו מאושוויץ לשני מחנות ריכוז אחרים.
לקראת התקרבות הצבא האדום לאושוויץ העבירה המחתרת במחנה מידע למחתרת הפולנית מחוץ למחנה על ההערכות הגרמנית באושוויץ.

ב-8 בספטמבר המחתרת העבירה מידע על הנושאים הבאים: היקף הנ"מ במחנה, מחנות וורמאכט בסביבה, מערכת האזעקה, החימוש של השומרים, סיורים, מחלקת הכלבים, מיסוך עשן מחסני מזון ומדים. בנוסף, את מספר אנשי הס"ס על פי חלוקה למחנות: 1,119 באושוויץ I , 908 בבירקנאו, אושוויץ III 1,315, בונה 439, מחנות אחרים 876, סך הכל 3,342. בנוסף דיווח על כוחות של הווארמכט.

מרד הזונדרקומנדו
במקביל למחתרת הפולנית והמחתרת הבינלאומית שהייתה באושוויץ, קמה מחתרת בקרב אנשי הזונדרקומנדו. כל הנסיונות לתאם מרד בכוחות משותפים נכשלו. ב-7 באוקטובר 1944 עדכנה המחתרת של המחנה את מנהיג הזונדרקומנדו בדבר כוונות פיקוד המחנה לחסל את הזונדרקומנדו. ידיעות אלו תאמו את המידע שהגיע לידי הזונדרקונמנדו מספר ימים קודם לכן בדבר כוונות הגרמנים לצמצם את מספרם בקרמטוריום IV ו-V ב-300. האנשים החליטו על התנגדות. בהפסקת הצהרים, בזמן התיעצות בקרמטוריום IV, הופתעו הזונדרקומנדו על ידי אסיר גרמני, שאיים לדווח לס"ס. האסיר הגרמני נרצח במקום. בשעה 13:25 הקבוצה תקפה את אנשי הס"ס האחראים במקום בגרזנים ובאבנים. הם העלו את קרמטוריום IV באש וזרקו לתוכו מספר רימונים מתוצרת עצמית. לאחר מכן, יצאו מספר אסירים לחורשה הקרובה. באותה עת אסירים שעבדו בקרמטוריום II החלו בפעילות. כאשר הם ראו את הלהבות ושמעו את היריות הם חשבו שזה הסימן להתקוממות כללית של אסירי המחנה. הם זרקו את הקאפו הגרמני שלהם ואיש ס"ס, שנשקו נלקח ממנו, לקרמטוריום הבוער. הם היכו למוות איש ס"ס נוסף ופרצו את הגדר, שהקיפה את הקרמטוריום, וברחו. האסירים של מתקני ההשמדה III ו-V לא עשו דבר מכיוון שהם לא ידעו על התוכנית והיות ואנשי הס"ס במקום השתלטו על מצב מהר. התגובה המהירה של הס"ס והשימוש במכונות יריה דיכאו את המרידה מהר. הבורחים התבצרו במתבן בריסקו, שם הייתה תחנת ניסויים חקלאית.
אנשי הס"ס הציתו את המתבן וטבחו את כל המתבצרים. 250 אסירים נפלו באותו קרב, ביניהם מנהיגי המרד. מכבי האש באושוויץ I יצאו לכבות את האש בקרמטוריום IV ומשם לריסקו כדי לכבות את האש באסם. בערב, כל האסירים שנהרגו, הובאו לקרמטוריום IV ושאר האסירים רוכזו במקום אחר. 200 אסירים מהקבוצה שביצעה את המרד נורו למוות. מפקד המחנה הזהיר, שאם יחזור המקרה, כל אסירי המחנה יוצאו להורג. לאחר מכן חודשה העבודה בקרמטוריום II,III ו-V. במהלך המרד נהרגו שלושה אנשי ס"ס.

דיווחים כלליים ודיווחים על השמדה
למעשה, כל הזמן הגיעו דיווחים על הנעשה במחנות אושוויץ. היו אלו דיווחים של אסירים, שנכלאו ושוחררו בשלב כזה או אחר מהמחנה, דיווחים של אזרחים, שנכנסו ויצאו מהמחנה ובעיקר דיווחים, שנשלחו מהמחתרת אל מחוץ למחנה, בדרך כלל לתא מחתרתי שישב בקרקוב וממנו לממשלה הגולה הפולנית בלונדון.

דוגמאות לדיווחים על השמדה
הדיווח הראשון על השמדת יהודים באושוויץ ממקור גרמני לבעלות הברית היה ב-29 ביולי 1942. Eduard Schulte, תעשיין גרמני אנטי פאשיסט מברסלאו, דיווח, במהלך ביקור שלו בציריך, על ביקורו של הימלר בבירקנאו וכי במהלך הביקור צפה האחרון בהשמדת 499 יהודים בבונקר 2.
דוגמאות נוספות:
1. ב-15 במרס 1943 דיווחה המחתרת במחנה לקרקוב, תוך בקשה להעביר את המידע לממשלה הפולנית הגולה, שמ-15 בינואר ועד 15 במרס 1943 מספר האסירים שנרצחו באושוויץ על ידי גז וזריקות מגיע ל-20,000.
2. ב-4 באוגוסט 1943 דיווחה המחתרת, בידיעה שהוברחה לקרקוב, על משלוחים מבנדין וססנוביץ, עם הערכה שמדובר ב-20,000 אסירים, מהם רק 10% נקלטו במחנה.
3. ב-21 באוגוסט 1943 בוצעה סלקציה במחנה הנשים. 498 נשים נשלחו לבלוק 25 (נשים אלו סומנו באותיות .G.U שמשמעותן "הסתגלות מיוחדת"). עותק פחמי של הרשימה שנגנב, הגיע לידי המחתרת והוברח לקרקוב.
4. ב-19 בנובמבר 1943 בוצעה סלקציה במחנה הנשים בבירקנאו, במהלכה נשלחו 394 אסירות לתאי הגז. עותק של הרשימה, חתום על ידי מפקד המחנה, נגנב, נשלח לתא המחתרת ומשם הועבר דרך השלוחה בקרקוב לממשלה הגולה בלונדון.
5. ב-25 במאי 1944 דיווחה המחתרת על רצח של כ-100,000 יהודי הונגריה. "אנשי הס"ס שמעורבים באופן ישיר ברצח עובדים במשמרות של 48 שעות פעילות ו-8 שעות מנוחה."
6. ב-25 במאי 1944 דיווחה המחתרת על השמדת יהודי הונגריה "מאז אמצע מאי מגיעים מספר עצום של משלוחי יהודים מהונגריה. כל לילה מגיעות שמונה רכבות ובמשך היום חמש רכבות. כל רכבת מכילה 48-50 קרונות ובכל אחד כ-100 אנשים."
7. ב-15 ביולי 1945 דיווחה המחתרת בדו"ח לקרקוב : "החל מ-13 ביוני הפסקה של מספר ימים במשלוחים מהונגריה. בין 16 במאי ו-13 ביוני נשלחו מעל 300,000 יהודים ב-113 רכבות. בנוסף, הגיע משלוח מצרפת עם 2,500 יהודים, משלוח מאיטליה עם 1,500 יהודים, שני משלוחים מצ'כוסלובקיה בהם ראש הגטו. הוא ומשפחתו נשלחו מידית לתאי הגז. 100 אזרחים בריטים ואמריקאים ממוצא יהודי הופרדו והושמדו בדרכים שונות. ממשיכים משלוחים של פולנים, רוסים ואלמנטים מסוכנים, 4,500 אסירים בהם 2,900 פולנים ו-1,600 רוסים נשלחו ביוני בשלושה משלוחים מאושוויץ I".
8. ב-30 באוגוסט 1944 נשלח דו"ח מחתרת מאושוויץ, שעדכן על משלוחי פולנים ורוסים מאושוויץ לגרמניה, המשך השמדת יהודים, משלוחים מלודז', הולנד, ואיטליה. השוחות, בהן נשרפו הגופות כשהספק המשרפות לא עמד בדרישה, כוסו במטרה להשמיד ראיות.
9. ב-4 בספטמבר 1944 שלחה המחתרת צילומים של שריפת גופות בשטח הפתוח, ברקע - אסירים ממתינים ערומים בחורשה לקראת כניסתם לתאי הגז. המחתרת מבקשת לשלוח לה סרטי צילום נוספים כדי להמשיך ולתעד את הרצח.
10. ב-26 בספטמבר 1945 המחתרת מדווחת על השמדת מסמכים ורציחת 200 אנשי הזונדרקומנדו.

דיווחים אחרים
11. ב-3 באפריל 1943 דיווחה המחתרת במחנה, שבלוק 10 מיועד להיות תחנת ניסויים לסרוס, עיקור והזרעה מלאכותית.
12. ב-14 ביוני 1943 דיווח של המחתרת לקרקוב ובו המלצה להפציץ מהאוויר את מפעלי Krupp, שהוקמו לאחרונה בקרבת אושוויץ.
13. ב-30 ביוני 1943 דיווחה המחתרת על פתיחת בית זונות בבלוק 24. האסירים הורשו לבקר בבית הזונות פעם השבוע. עבור ביקור נדרש האסיר לשלם RM 2, מתוכם הזונה קיבלה RM 0.45, הקאפו קיבל RM 0.05 וקופת המחנה RM 1.
14. ב-15 ביוני 1944 המחתרת מדווחת דיווח תקופתי על תקופה בין 25 במאי ועד 15 ביוני 1944. כתוצאה ממצב המלחמה, הגרמנים מפנים אסירים פולנים ושבויים סובייטים מאושוויץ לתוך גרמניה.
15. ב-14 בספטמבר 1944 המחתרת מדווחת ש-9,279 גברים, נשים וילדים מהאוכלוסיה האזרחית של וארשה הגיעו לאושוויץ דרך פרושקוב, שהיה מחנה מעבר. הגברים נשלחו למחנות עבודה בגרמניה והנשים לעבוד בחקלאות.
16. ב-23 בספטמבר 1944 המחתרת מעבירה דיווח שהגרמנים מתכננים לפנות את אושוויץ ובוכנוולד.

ס י כ ו ם
במשפט אייכמן, כאשר ניצול אושוויץ, יחיאל דינור, עלה לדוכן העדים לשאת את עדותו, שאל אותו אב בית הדין: "מה הסיבה שבגללה חסית בשם ספרותי "קצטניק" מר דינור?"
על השאלה ענה העד: "אין זה שם ספרותי, אינני רואה עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך פלנטה אושוויץ. הייתי שם במשך שנתיים, אין הזמן שם כפי שהוא כאן על כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות, לא היו להם הורים, ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן, הם לא נולדו ולא הולידו, נשמו לפי חוקי טבע אחרים, הם לא חיו לפי חוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר קצטניק."
ה"כרוניקה של אושוויץ", שמבוססת על אלפי מסמכים ועדויות, מוכיחה, לצערנו, שאושוויץ היה על הפלנטה שלנו, בכדור הארץ, במרכזה של אירופה התרבותית. את אושוויץ תכננו "אנשים רגילים". מפעלים אזרחיים היו שותפים להקמת מתקני השמדה. במחנות המשנה הוקמו מפעלים לעיבוד חומרי גלם ויצור כלי מלחמה. אושוויץ נוהל כמו מחנה צבאי לכל דבר וענין: הייתה היררכיה ברורה, לכל איש ס"ס היה תפקיד ומשימות לביצוע, היו תוכניות עבודה ולוחות זמנים, אנשים קודמו, קיבלו עיטורים על הצלחות ונענשו בגין חריגה מנוהלים. בכירי ההנהגה של גרמניה הנאצית באו לבקר ולהתרשם. המטה בברלין שלח לבצע באושוויץ ביקורות. באושוויץ נרצחו מעל מיליון נפש, אבל גם נולדו ילדים. באושוויץ חיו, זמן קצוב, משפחות של צוענים ויהודים מגטו טרזינשאטט. באושוויץ היו תזמורות שנגנו את מיטב היצירות הקלאסיות ובית זונות שסיפק צרכים מיניים. השאלה שתשאר פתוחה ללא מענה היא: איך ומה גרם ל"אנשים רגילים" לעצב, להשלים ולחיות עם מציאות שכזו?

מקורות

1. Czech, Danuta, Auschwitz Chronicle 1939-1945, New York 1997
2. ישראל גוטמן, מיכאל ברנבאום, אושוויץ אנטומיה של מחנה מוות, ירושלים, 2001
3. http://www.snunit.k12.il/shoa

1 comment:

Multifuncional said...
This comment has been removed by a blog administrator.