Monday, October 1, 2007

מחנה שטוטהוף


רקע
שטוטהוף הוא שמו של כפר קטן בצפון פולין על חוף הים הבלטי במחוז גדנסק, בגרמנית דאנציג. המחנה נמצא 36 ק"מ מזרחית לעיר דאנציג.
על פי חוזה ורסאי נותקה גדנסק מגרמניה, למרות אופיה האתני גרמני, ובנובמבר 1920 היא הפכה להיות "העיר החופשית דאנציג" בחסות חבר הלאומים.
בשנות ה-30 חיו במחוז דאנציג כ-10,000 יהודים. ערב מלחמה העולם השנייה נותרו בו כ-1666 נפש.
עם עלייתו של היטלר לשלטון זכתה המפלגה הנציונאל סוציאליסטית ברוב מוחלט גם במועצת העיר של דאנציג וכוחה עלה משנה לשנה. באוגוסט 1939, עוד לפני פרוץ המלחמה, החלו להכין את התשתית להקמת המחנה בכפר שטוטהוף. גדנסק נכבשה על ידי הגרמנים באחד בספטמבר ובו ביום סופחה לרייך השלישי. לעיר וסביבתה צורפו מחוזות של פרוסיה המזרחית שהיו בעבר פולנים והיא הפכה ל"מחוז דאנציג" עליו חלו חוקי גרמניה כולל החוקים האנטישמיים.
עם כיבוש האזור הואץ קצב גירוש היהודים והפולנים ואת מקומם תפסו גרמנים. עם כניסת הוורמאכט החלו מעצרים המוניים; נעצרו בעיקר נציגי האינטליגנציה הפולנית, ראשי איגודים מפלגתיים, פוליטיקאים, אנשי דת והיהודים שעדיין לא עזבו את האזור. חלק מהעצורים נורו במקום לכידתם וחלק נלקחו ליערות בסביבה ונורו שם. מ-1939 ועד 1940 נרצחו במקומות שונים באזור גדנסק כ-12,000-10,000 בני אדם.
מעלייתו של היטלר לשלטון נבנו מחנות ריכוז בגרמניה ובהמשך בשטחים הכבושים. במסגרת מדיניות הטרור והענישה הגרמנית הוקמו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1939 מספר מחנות מעצר במישור החוף הבאלטי, המחנה הראשון שהוקם על אדמת פולין והאחרון שפורק היה מחנה שטוטהוף. מטרתם של המחנות, בשלב הראשון, היה בידוד וחיסול יריבים פוליטיים כדי לשלוט באוכלוסיה שלטון מוחלט.
הקמת המחנה
מראה כללי של מחנה שטוטהוף  מחנה שטוטהוף הוקם בפאתי הכפר שטוטהוף באזור מיוער ובסמוך למסילת ברזל. המחנה היה מוקף משלושת צדדיו במכשולי מים: בצפון הים הבאלטי, במזרח נהר הויסלה ובדרום נהר נוגט, הבריחה ממנו הייתה כמעט בלתי אפשרית.
כאמור בניית המחנה החלה באוגוסט 1939, למקום הובאה קבוצה של עשרה אסירים מבית הסוהר בגדאנסק שגידרו שטח של חמישה דונם והקימו בגבולותיו מחנה ארעי, מטבח, שרותים, מספר אוהלים ומספר מבני עץ ובהם סדנאות ובתי מלאכה.
ב-1 בספטמבר 1939 הובאה קבוצה נוספת של 250 אסירים שהכשירה שטח של 40 דונם נוספים להרחבת המחנה. במשך השנים המחנה הורחב, מידותיו בשיא גודלו היו: 2.5X1.5 ק"מ.
המחנה הכיל שלושה אזורים: מגורי אסירים, מפקדה ומגורי סגל ואזור של בתי חרושת וסדנאות. המחנה הגיע לשיאו ב-1944 והוא שלט על רשת של כ-40 מחנות-שלוחה קטנים יותר שהיו פזורים במחוז דאנציג פרוסיה המערבית ובמחוז פרוסיה המזרחית.
בנובמבר 1941 הוגדר מחנה שטוטהוף כמחנה "עבודה וחינוך". בינואר 1942 הוא הפך להיות מחנה ריכוז "רגיל".

מבנה המחנה
אזור מגורי האסירים היה מחולק לארבעה חלקים: "המחנה הישן", "המחנה החדש" שנבנה ב-1942. עם השלמת ה"מחנה החדש" הועברו אליו הגברים מהמחנה הישן והאחרון הפך להיות מחנה נשים. "המחנה המיוחד" הוקם בקיץ 1944 שוכנו בו גרמנים ואסירים ממערב אירופה שנחשדו בשיתוף פעולה עם צבאות המערב. "מחנה היהודים" נבנה בקיץ 1944 ושוכנו בו נשים יהודיות.
בניין המפקדה  בנייני מפקדת המחנה נבנו בשנים 1942-1941, הכניסה למחנה הובילה לבנין מפקדה מפואר שנבנה בצידו המערבי של ה"מחנה הישן". במבנה המפקדה היו משרדים, קזינו ואולמות לעריכת מסיבות והרצאות.
ב-1944 הקימה המפקדה הראשית בית ספר לנשים שנועד להכשירן כשומרות המחנה. מול בנין המפקדה ובסמוך לו נבנה ביתן ששוכנה בו המחלקה הפוליטית.
הכניסה למחנה שטוטהוף מחוץ למחנה, בסמוך לכביש גדנסק-קרינצה, נבנתה וילה מפוארת עבור מפקד המחנה. בצידו המזרחי של ה"מחנה הישן" נבנה בחודשים אוגוסט ספטמבר 1942 קרמטוריום ובסמוך לו עברה מסילה הברזל שהקיפה את המחנה כולו והייתה לה תחנה בסמוך לקרמטוריום. היות והקרמטוריום לא הצליח לעמוד במעמסה הכינו מדורות שריפה גדולות צפונית למחנה. בסמוך לקרמטוריום נבנה, כנראה בסתו 1943 תא גז שהחל לפעול מיוני 1944, התא הופעל באמצעות ציקלון, על יעודו של תא הגז ארחיב בהמשך.
המחנה הוקף בגדרות כפולות גבוהות וביניהן נחפרה תעלה עמוקה שהקיפה אותו. בקטעים מסוימים של הגדר עבר זרם חשמלי. הימלר ביקר פעמיים בשטוטהוף, בינואר 1940 וב-23 בנובמבר 1941.
היינריך הימלר מברך את מפקד המחנה, מקס פאולי, בביקורו במחנה שטוטהוף

האסירים
מלכתחילה נועד מחנה שטוטהוף לקלוט בעיקר אסירים פולניים ממחוז דאנציג שבפרוסיה המערבית ובאופן מקרי היו ביניהם גם יהודים מועטים. תפקידו היה לשמש כעין "מחנה עונשין". קבוצה אחרת של אסירים הוגדרה כ"יסודות אסוציאליים" ונכללו בה: משתמטים מעבודה קבועה, שיכורים כרוניים, נוודים וצוענים. הקבוצה הגדולה הייתה קבוצת האסירים הפוליטיים שהיוו כ-90% מכלל האסירים.
בנוסף לאסירים פולנים הובאו, בשלב מאוחר יותר, גם אזרחים ושבויים מלחמה סוביטיים, אסירים הולנדים, יגוסלאווים ועוד. קבוצה מיוחדת הייתה קבוצת אסירים ביטחוניים מגרמניה, ממוצא גרמני, למטרות חינוך מחדש. בשנים האחרונות לקיום המחנה נשלחו אליו גם אסירים פליליים גרמנים. ב-1944 נשלחו למחנה אסירים מנורווגיה ודניה, היו אלה שוטרים דניים וקבוצת נורווגים מתנגדי שלטונו של קוויזלינג.
קבוצה מיוחדת של אסירים הייתה קבוצת "אסירי הכבוד" שכללה את שכבת האינטליגנציה מליטא ולאטביה שנשלחה לשטוטהוף עם פינוי הארצות הבאלטיות. בשיא היו במחנה 25 קבוצות לאומיות שונות. מבין הקבוצות הלאומיות היה רוב לאסירים יהודים ובעיקר לנשים.
שלטונות המחנה נהגו להטיל על האסירים היהודים, כמו גם על כמרים, את העבודות הקשות והמבזות ביותר בכוונה להשפיל ולהכביד עליהם.
ב-5 בנובמבר 1944 היו במחנה ושלוחותיו 36,376 אסירות ו-20,680 אסירים. מיוני 1944 ועד לפינוי המחנה נקלטו בו 43,227 נשים יהודיות.

סגל המחנה
מה שמייחד את שטוטהוף מהרבה מחנות אחרים הוא, שסגל המחנה היה מורכב רק מאנשי ס"ס גרמניים. השמירה במחנה עד 1943 הייתה על ידי גרמנים, מ-1943 השומרים היו אוקראינים. נושאי התפקידים מבין האסירים היו בעיקר פולנים וגרמנים ולא יהודים.
רב סרן מקס פאוליבשנת 1939 מנה סגל המחנה כ-200 איש, בשנת 1941, בעקבות הגידול שחל במספר האסירים, הגיע מספרם של אנשי הס"ס לכ-490 איש. בשנת 1945-1944 כאשר המחנה הגיע לשיא גודלו היה מספרם הכולל של אנשי הס"ס לכ-3000.
מפקד המחנה הראשון היה רב סרן מקס פאולי שכיהן בתפקידו מ-2 בספטמבר 1939 עד ל-31 באוגוסט 1942.
את פאולי החליף רב סרן פאול וורנר הופה, שהיה שלישו של תאודור אייקה, מפקד מחנות הריכוז עד לפרוץ המלחמה. פאול וורנר כיהן בתפקידו עד לחיסול המחנה במאי 1945.
קצין הרפואה הראשי של המחנה היה אחראי על פעולתם של תאי הגז והקרמטוריום, כמו כן הוא היה אחראי על רכישת גז הצקלון ב-1944.

הפעלתו השוטפת של המחנה
עד 1942 הובאו אסירים למחנה שטוטהוף באמצעות משאיות. החל מ-1942 ועקב התרחבותו של המחנה, רוכזו משלוחי האסירים בערי השדה ומשם הן נשלחו למחנה במשאיות או בחשמליות עד לנווי-דובר, שם הם הועמסו על רכבת צרת-פסים שהגיעה עד לתחנת הרכבת הקטנה של הכפר שטוטהוף. אסירים שהגיעו למחנה בשנת 1944 מרפובליקות: אסטוניה, לטביה וליטא עשו זאת דרך הים על גבי דוברות או סירות משא.
מיון האסירים התבצע בתחנה הרכבת, שם בוצעה הפרדה בין גברים שהועלו על רכבות ונשלחו, בדרך כלל, לגרמניה, לבין נשים וילדים שנשלחו למחנה שטוטהוף. לאחר רישום האסירים הם נשלחו לבידוד שנמשך בין שבועיים לארבעה שבועות. האסירים היו אמורים לקבל מנת מזון שהכילה 2000-1800 קלוריות, בפועל קיבלו האסירים מנת מזון שלא הגיעה ל-1000 קלוריות. עד אמצע 1944 נשמרה זכות האסירים לקבל חבילות מהבית.
האסירים עבדו בעבודות שונות: בנית המחנה, הפעלתו השוטפת, עבודות חקלאיות אצל תושבי הסביבה, עבודה במפעלי תעשיה ובתי מלאכה במחנה ובמפעלי תעשיה ובתי מלאכה מחוץ למחנה.
האסירים הראשונים במחנה שטוטהוף ב"הפסקת אוכל" במהלך בניית המחנה

כאמור, אחוז נכבד מהאסירים היהודים היו נשים. תמותת האסירות יהודיות ממחלות והוצאות להורג בשל אי יכולתן להמשיך בעבודה היו לתופעות שיגרתיות ובעיקר בתקופות של מגפות. מה-1 באוקטובר ועד 18 בדצמבר 1944 נפטרו במחנה 3314 אסירים. מסוף דצמבר 44' ועד ל-18 בינואר 45' עלתה התמותה ל-4582. עד 25 בינואר 1945 עלה מספר הנפטרים ל-5000. הגורם העיקרי לתמותה היה רעב, בנוסף, נרצחו אסירים באמצעות זריקות פנול או על ידי החדרת זרם מים לתוך פה הקורבן.

משלוחי יהודים
בתכנון נועד המחנה עבור אסירים פולניים, בפועל, הגיעו אליו במשך הזמן אסירים מ-25 מדינות שונות, ובסך הכל כ-110 אלף אסירים מהם 48,673 אסירים יהודים, על פי הערכתה של דנוטה דריבה. נתונים אלו חסרים את המשלוחים מאסטוניה.
על פי הערכתה של מלכה פרידמן הגיעו למחנה 63,667 אסירים יהודים.
מבין האסירים היהודים היה רוב לנשים, רבות מהן הגיעו מהארצות הבלטיות ובמיוחד מהונגריה. עד שנת 1943 הגיעו למחנה, באופן יחסי, מספר קטן של יהודים, כ-1500 במספר. בשנת 1943 הגיעו משלוחי יהודים מביאליסטוק בעקבות חיסול הגטו. גידול משמעותי במספר האסירים היהודים היה במחצית השנייה של 1944. בסוף אוגוסט 1944 הגיעו לשטוטהוף 11,464 אסירים יהודים מתוך 60 אלף יהודי לודז' שנשלחו לאושוויץ. שילוח אסירים מאושוויץ לשטוטהוף נבע מההכנות לפינוי אושוויץ עקב התקדמות הצבא האדום. בינואר 1945 היו במחנה כ-50 אלף אסירים, מתוכם 29 אלף יהודים ומהם 26 אלף נשים יהודיות.
השמדה במחנה שטוטהוף
ניתן לחלק את ההשמדה במחנה שטוטהוף להשמדה ישירה והשמדה עקיפה שנבעה מתנאי החיים והרעב. השמדה ישירה נעשתה על ידי הוצאות להורג בירי, תליה, זריקות פנול והשמדה בתא גז. יש לשים לב לתופעה החריגה של השמדה על אדמה שסופחה לגרמניה, כידוע, הגרמנים תכננו את ההשמדה בשטחים שמחוץ לגבולות הרייך השלישי.
תא הגזכפי הנראה לפני שהותקן בשטוטהוף תא גז השתמשו לצורך השמדה ברכבת גז. האסירים הועלו לשני קרונות רכבת משא אטומה ולאחר מחצית השעה של נסיעה סביב המחנה עצרה הרכבת על יד הקרמטוריום ושם פרקו את הגויות למשרפה.
על פי דווח הועדה לבדיקת פשעי הגרמנים בפולין הוקם תא הגז, בסמוך לקרמטוריום, בסתיו 1943, בניתו הושלמה ב-1944.
על פי עדויות הנמצאות בארכיון מוזיאון שטוטהוף נועד תא הגז מלכתחילה למטרת חיטוי בגדי אסירים ואף שימש לכך תקופה קצרה. רק מאוחר יותר, כאשר החל תהליך השמדת יהדות הונגריה ונוצר לחץ גדול במחנה בירקנאו ובהמשך, כאשר החלו ההכנות לפינוי אושוויץ "שינה" מחנה שטוטהוף את יעודו והפך למחנה השמדה כחלק מהפתרון הסופי.
תא הגז במחנה שטוטהוףהניסוי הראשון של השמדה באמצעות ציקלון ב' נערך במחנה שטוטהוף ביוני 1944, על קבוצה של עשרות חיילים, קצינים ונכים סובייטים שהובאו ממחנה צרנה. ההשמדה הורחבה, לאחר הניסוי, להשמדת בלתי כשירים לעבודה ובעיקר יהודים.
יש קושי לקבוע במדויק את תאריך התחלת ההשמדה השיטתית והעדויות הקיימות בנדון מתייחסות לתקופה שבין יולי-נובמבר 1944. לתא הוכנסו קבוצות של כ-100 איש, תהליך ההשמדה ארך כ-30 דקות. על פי מכון המחקר להסטוריה בת זמננו במינכן, נרצחו בגז, במחנה שטוטהוף, "יותר מ-1000 אסירים".
הקרמטוריום והתנוריםתא הגז במחנה שטוטהוףבשנים הראשונות לקיומו של המחנה ועד להקמתו של הקרמטוריום, נקברו הגופות, בדרך כלל, בבית הקברות זספיה שבגדנסק. בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1942 הוקם קרמטוריום בחלק המזרחי של ה"מחנה הישן" שנועד לשרוף גופות של נפטרים ונרצחים. קרמטוריום זה פעל חצי שנה. בשנת 1943 נבנו שני תנורים חדשים על ידי מפעלי קורי שבברלין.

פינוי המחנה
בסוף 1944, עקב התקדמות הצבא האדום במזרח והפלישה האמריקאית-בריטית במערב, החלו במחנה שטוטהוף בהכנת תוכניות ובהתארגנות לפינוי המחנה. סביר להניח שמטרת הפינוי הייתה לפנות את האסירים ולא להשמידה (אם המטרה הייתה השמדה הרי שהיו עושים זאת במחנה עצמו). הכוונה הייתה לפנות חלק מהאסירים קרקעית וחלק על ידי אוניות לעומק הרייך השלישי.
ב-12 בינואר 1945, עוד לפני קבלת הוראות כתובות, החלו רשויות הס"ס במחנה להתכונן לפינוי. השלב הראשון היה ריכוז אסירים ממחנות המשנה למחנה שטוטהוף. השלב השני היה השמדת מסמכים, חלקם הושמד במקום וחלק נארז כדי לקחתם לגרמניה. בשטוטהוף, בניגוד למחנות האחרים, לא החלו בפירוק המשרפות. ההכנות האחרונות לקראת הפינוי בוצעו ב-23 בינואר 1945. סדר העדיפות לפינוי היה: רכוש, ציוד ורק בסוף אסירים. התכנון לפינוי האסירים התבסס על מסע רגלי של שבעה ימים, כל יום בין 25 ל-35 ק"מ.
ב-25 בינואר 45' החל הפינוי הרגלי בשבע קבוצות. על פי נתוני דנוטה דריבה היו במחנה ביום הפינוי כ-46,400 אסירים, מתוכם 28,470 יהודים. ביומיים הראשונים לפינוי יצאו ממחנה שטוטהוף כ-11 אלף אסירים. שיעור התמותה בדרך היה גבוה מאד, במיוחד בקרב האסירות היהודיות. הערכה שמבין 22,500 האסירים שיצאו לפינוי הרגלי מצאו את מותם כ-12 אלף מהם כ-10 אלפים יהודים, רובן נשים.
הגרמנים החליטו על פינוי ימי עקב התקדמותם המהירה של הסובייטים ופרוץ הקרבות באזור גדיניה. הפינוי הימי הראשון ממחנה שטוטהוף של 619 אסירים, נערך ב-25 בינואר 1945 בשתי אוניות ממחנה השלוחה גדיניה, מכיוון שהמחנה היה מכותר ולא נותר מוצא אחר אלא פינוי בדרך הים.
על פי עדויות, אספו הגרמנים, בשלב הראשון, 200 אסירות יהודיות, הובילו אותן לחוף הים הבאלטי ורצחו אותן שם. קבוצה של כ- 4000-3300 אסירים, שחולקה לשתי קבוצות, הועברו לחוף הים, האחת באמצעות רכבת והשניה - רגלית.
האסירים הועלו על מעבורות. היעד הראשון של המעבורות היה חצי האי הל, שם נערכה סלקציה והאסירים החולים והחלשים נורו ונקברו במקום. שאר האסירים הועלו על ארבע מעבורות שנגררו לנמלים בגרמניה. הפינוי הסופי של 1000 אסירים נערך ב-27 באפריל 1945. בפינוי הכולל של המחנה, הפינוי היבשתי והימי כאחד, מצאו את מותם כ-25 אלף אסירים.
הצבא האדום שחרר את המחנה ב-9 במאי 1945. במחנה נמצאו כ-100 אסירים שהתחבאו במקומות מסתור.

סיכום
היעוד הראשוני של מחנה שטוטהוף היה מחנה עונשין, בעיקר לאוכלוסיה פולנית. מתוקף שינוי הנסיבות, הוסב המחנה, במשך הזמן, למחנה "עבודה וחינוך". בינואר 1942 הוא הוגדר כמחנה ריכוז והחל מיוני 1944 לקח המחנה חלק בתהליך ההשמדה.
מספטמבר 1939 ועד מאי 1945 עבר המחנה תהליך בלתי פוסק של בניה והרחבה והוא הפך, מהר מאד, למחנה ראשי ששלט על רשת של כ-40 מחנות שלוחה קטנים. במחנה רוכזו, במהלך תקופת קיומו, אסירים מ-25 ארצות שונות, כ-110 אלף אסירים מהם כ-60 אלף יהודים, רובם נשים. כשהחלו הגירושים מהונגריה הגיעו לשטוטהוף נשים הונגריות.
במהלך שנות קיומו של המחנה מצאו את מותם בו כ-65 אלף אסירים.
יחודו של המחנה בכך שסגל המחנה היה כולו מורכב מגרמנים (למעט שומרים אוקראינים מ-1943). התבצעה בו השמדה, למרות שהוא היה שטח גרמני. בניגוד למחנות אחרים הגרמנים לא פרקו את תא הגז והקרמטוריום לפני נטישת המחנה.
בקיץ 1944 הוחלט על פינוי המחנות והעברת האסירים לגרמניה . הפינוי ממחנה שטוטהוף בוצע דרך היבשה והים, במהלך הפינוי מצאו את מותם אסירים רבים.


כתב: אמיר השכל
ערכה: נאוה רון
מקורות:
1. היהודים במחנה שטוטהוף ובמחנות סביבו - חיבור לקראת תואר מוסמך מאת מלכה פרידמן בהדרכת פרופ' דניאל קארפי.
2.
http://www.stutthof.pl/en/main.htm
3. http://www.ihr.org/jhr/v16/v16n5p-2_Weber.html
4. http://www.ushmm.org/wlc/article.php?lang=en&ModuleId=10005197