מחנה מיידאנק על פי רוברט קובאלק

השם הרשמי של המחנה A.K Lublin , ייעודו המקורי היה מחנה עבודה ל-50,000 אסירים, מאוחר יותר לגרמנים היו תוכניות להגדיל את מחנה לתכולה של 250,000 אסירים. המחנה הוקם דרום מזרחית ללובלין, במרחק 2 ק"מ מהשכונות של העיר.

האסירים היו מגיעים לתחנת הרכבת של לובלין וממנה צועדים ברגל למחנה. מחנה מיידאנק היה מוקף גדר, רק מאמצע 1943 הייתה הגדר מחושמלת, רק בשעות הלילה. עד סתו 1942 היו במחנה רק גברים, רובם הגיעו מסלובקיה והפרוטקטורט, בעלי כושר עובדה, אשר הופרדו ממשפחותיהם שנשלחו למחנות אחרים. החל מנובמבר 1942 הגיעו גם נשים למיידאנק. רוב האסירים עסקו בבניית המחנה והאחרים בעבודות מחוץ למחנה.

בממוצע היו במחנה מיידאנק כ20,000 אסירים. באוגוסט 1943 היה מספר האסירים במחנה הגדול ביותר והגיע ל 23,000 מהם נפטרו כל חודש כ5%, שיא התמותה באוגוסט 1943 עקב מחסור במים.

כמו שנאמר, ייעודו הראשוני של המחנה היה מחנה עבודה וכזה הוא היה עד אוקטובר 1942. עד אז נרצחו אסירים במיידאנק בירי או במכות מקל. ביוני 1942 נבנה קרמטוריום לשרפת גופות בין "שדה-1" ל"שדה-2". בקרמטוריום היו שני תאי שריפה, כאשר תאי השריפה לא עמדו בקצב הנדרש נשרפו גופות באזור הנמצא מערבית למבנה תאי הגז (כיום נמצא באזור שרפת הגופות מבנה צהוב). מקום קבורה נוסף של גופות היה ביער Krepiec שנמצא במרחק 11 ק"מ מהמחנה, כיום יש במקום מצבת זיכרון קטנה. הקרמטוריום הראשון עבד עד לפתיחתו של הקרמטוריום החדש באוגוסט 1943. עדויות על הקרמטוריום הראשון יש מנשים שעבדו בבניין המכבסה שהיה בסמוך.

תחילת ההשמדה במיידאנק באוקטובר 1942, בין אוגוסט וספטמבר 1942 נבנו שלושה תאי גז לצורכי חיטוי, על פי החלטה של גלובוצניק הוסבו התאים לתאי השמדה בספטמבר 1942. את הסלקציות ביצעו בדרך כלל: מפקד המחנה, רופא המחנה, ד"ר מקס בלנקה (ד"ר בלנקה עבר מאוחר יותר למחנה פלאשוב והיה אחראי לאקצית הילדים) ואיש הס"ס טומאן. סלקציות בוצעו, מעת לעת, גם בבית החולים של המחנה, בית החולים היה בשלב הראשון ב"שדה-1" ומאוחר יותר עבר ל"שדה-5". את הסלקציות בבית החולים ביצע רופא המחנה והאחראי על בית החולים, הקאפו בנדן, אסיר פוליטי גרמני שהיה ידוע באכזריותו. בבית החולים שרתו גם רופאים יהודיים וגם הם נאלצו לקחת חלק בסלקציות.


מבנה המחנה

האסירים הגיעו למחנה דרך השביל האפור שהיה עשוי ממצבות שנופצו לרסיסים. הבית הלבן הוא המבנה היחיד שהיה במקום קודם בנית המחנה, הוא שימש למגורי רופא המחנה, טומאן, שהיה אחראי על אסירי המחנה, ואשתו (אנשי הס"ס גרו, עד 1943, בלובלין, משפחותיהם בעיירות הסמוכות. מ-1943 גרו אנשי הס"ס באזור המנהלתי של המחנה שנמצא באזור החניה ומבנה השרותים היום).

האסירים היו עוברים בשער המחנה ומגיעים לאזור שנקרא "גן השושנים" שנמצא מאחורי מבנה מקלחות הנשים, באזור זה בוצעה סלקציה בין נשים לגברים ובין המתאימים לעבודה והמיועדים להשמדה. גברים שיועדו לעבודה נשלחו למבנה "המקלחות והחיטוי" (זה שניתן לבקר בו היום). המבנה הכיל שלושה חדרים, הראשון להתפשטות וגזיזת שיער, השני מקלחות והשלישי "תא גז ניסיוני" שייעודו היה לחיטוי בגדים. את הבגדים חיטו באמצעות ציקלון B. אולם המקלחות היה משמש, מעת לעת, גם כאולם המתנה למיועדים לתאי הגז.

אמבטיית הבטון שנמצאת בחדר המקלחות הכילה תערובת של מים וליזול אליה הכניסו את האסירים כאשר איש ס"ס טובל אותם, כולל הראש, לשם חיטוי. נשים שיועדו לעבודה נשלחו למבנה המקביל. נשים לא עברו תהליך גזיזת שיער, למעט אלו שנשלחו להשמדה ששערן נגזז לאחר תהליך ההגזה. במבנה הנשים היו מספר תאים קטנים שנועדו לחיטוי בגדים.

תאי הגז היו בסמוך למבנה "המקלחות והחיטוי" אבל במנותק, מעל שני המבנים היה גגון אחד כדי להסוות את מה שנעשה. המבנה היה מוקף בגדר תיל בעלת שני פתחי כניסה ויציאה. אחד הפתחים היה בין המבנה ומגדל השמירה שעומד בכניסה למחנה, דרכו הוציאו את הגופות והטעינו אותן על קרוניות בשעות הבוקר המוקדמות. המבנה הכיל שלושה תאים, רק שנים היו פעילים, התא הקטן לא פעל עקב בעיות צנרת. תכולת שני התאים הייתה 500-400 איש. אופן ההשמדה היה באמצעות פחמן חד חמצני. אלו שיועדו להשמדה רוכזו בסמוך למבנה ושם הם גם התפשטו. הגזות בוצעו בלילות ולא בכל לילה, פרט לשבוע אחד במאי 1943 בו בוצעו הגזות בכל לילה. ההשמדה בתאי הגז הייתה סודית, ארבעה אנשי ס"ס היו אחראים לביצועה. בעת עומס, כמו במאי 1943, המתינו הנידונים למוות באזור שבן "שדה-4" ל"שדה-5".

ההשמדה באמצעות גז הופסקה בספטמבר 1943, בין החודשים ספטמבר ואוקטובר רצחו את אנשי הזונדרקומנדו, 11 עבדו בתאי הגז ו-30-40 בקרמטוריום. אנשי הזונדרקומדו במיידאנק היו יהודים ושבויים סובייטים.

במחנה היו שישה "שדות", "שדה-5" היה שדה של נשים ובו גם צריפים של נשים יהודיות. רק הנשים היהודיות עברו מעת לעת סלקציות. בשדה היו שלושה צריפים בהם שוכנו נשים יהודיות וילדיהם לפרק זמן של מספר שבועות עד להשמדתם. בשאר השדות התגוררו גברים מרחבי אירופה, יהודים ושאינם יהודים, האסירים היהודים התגוררו בצריפים נפרדים.

באוגוסט 1943 נפתח מבנה הקרמטוריום החדש שהכיל מספר חדרים, החדר הראשון לניתוח גופות לשם חיפוש חפצי ערך, תא גז שנועד לחיטוי בגדים, חדר לאחסנת גופות, כיום נמצא בו ארון הקבורה עם עצמות אדם, חדר בו אחסנו קוקס, חומר בו הבעירו את תנורי השריפה. במבנה הקרמטוריום היה חדר מגורים עבור מוספלד, מפקד הקרמטוריום ובו אמבטיה. (מוספלד היה ידוע כרוצח פתולוגי שרצח לשם הנאה). בחצר הקרמטוריום היו רוצחים, מעת לעת אנשים, כמו כן, היה במקום מכונה לריסוק עצמות. על המתרחש במבנה הקרמטוריום יש עדות של מומחה לארובות שהגיע למיידאנק ושהה בקרמטוריום במשך שבועיים לצורכי תיקון הארובה, אותו מומחה סיפר ששתי משפחות יהודיות שהתחזו לארים נרצחו בירי בחדר החיטוי, אלו בני האדם היחידים שנרצחו בתא הגז שבמבנה הקרמטוריום.

ערב שחרור המחנה על ידי הצבא האדום, שרפו הגרמנים מסמכים בקרמטוריום ואת מעטפת העץ של המבנה, כמו כן, נרצחו 900 אסירים ו-40 יהודים שהובאו מהזאמק בלובלין שם עבדו עבור הגסטאפו.


רצח ותמותה במחנה ההיסטוריה של הנתונים

אחת הבעיות בהערכת כמות הנרצחים במיידאנק היא חוסר בתיעוד, עד היום נמצאו בין 15%-20% מהמסמכים שנוגעים למחנה.

לאחר שחרור המחנה, ביולי 1944, העריכו הסובייטים את מספר הנרצחים בקצת מעל מיליון איש. על פי ממצאי ועדת חקירת פולנית מ-1946, הוערכו מספר הנרצחים ב-360,000 איש, מהם 120,000 יהודים. מחקר משנת 1991 קבע שבמיידאנק נרצחו 235,000 איש מתוך 300,000 אסירים שעברו במחנה. המחקר האחרון,שסוכם ב-2006, קובע שבמיידאנק נרצחו 78,000 איש מהם 60,000 יהודים (18,000 הנרצחים שאינם יהודים היו בעיקר פולנים וקבוצות קטנות של צרפתים, גרמנים ונורווגים). על פי מחקר זה עברו במחנה 120,000-150,000 אסירים, המספר אינו סופי.

אחת הבעיות בקביעת מספר האסירים המדויק היא שיטת מיספור האסירים, כשאסיר נרצח או נפטר היו נותנים את מספרו האישי לאסיר חדש, לא ברור כמה מקרים כאלו היו. מעריכים שבמצב המכסימלי היו יכולים להיות שלושה מחזורים של אותו מספר אסיר.

המידע על מספר הנרצחים מבוסס על פענוח מברקים גרמניים על ידי המודיעין הבריטי. המודיעין הבריטי עקב אחרי מברקים אלו עד ינואר 1943 והפסיק, כנראה עקב שינוי הקידוד של הגרמנים.

נמצא מברק מינואר 1943 בו מדווח הפלה על נתוני נרצחים בכל אחד ממחנות מבצע ריינהרד, על פי מברק זה נרצחו במיידאנק עד דצמבר 1942 24,000 איש. מינואר 1943 ועד מרץ אין נתונים על השמדה, באותה תקופה מעריכים את מספר היהודים במחנה בכמה מאות. במחנה היו יהודים מסלובקיה, גרמניה ויהודים מפולין, רוב האסירים באותם חודשים אינם יהודים. התמותה מבין אסירים אלו הייתה גבוהה עקב מגפת טיפוס, תנאי העבודה והחיים במחנה. קיים תיעוד על האסירים שהגיעו למיידאנק בין מרץ 1943 ויוני, (באותה תקופה הגיעו למחנה משלוחים גדולים של יהודים מגטו וארשה). ניתן לאמת את הנתונים היות וידוע מספר היהודים שעזבו את וארשה לאחר דיכוי המרד. מבין היהודים שנשלחו מוארשה כ-30%-40% נשלחו, ללא רישום, לתאי הגז, אימות על נתון זה נמצא במוזיאון השואה בוושינגטון, דיווח של איש ס"ס על מספר דומה. מבין כ-15,000 יהודי וארשה נשלחו לתאי הגז כ-5,000-6,000 איש.

באוגוסט 1943 חוסל גטו ביאליסטוק, לפני העמסת האנשים על הרכבות בוצעה סלקציה, נשים, ילדים וחסרי כושר עבודה הועמסו על קרונות נפרדים מאנשים בעלי כושר עבודה. הרכבת יצאה דרומה, הנשים, הילדים וחסרי כושר עבודה הורדו בטרבלינקה והאחרים המשיכו למיידאנק. מספר היורדים בטרבלינקה לא ברור ומכאן שגם לא ברור כמה הגיעו למיידאנק. כשהרכבת הגיעה ללובלין, בוצעה, על ידי כריסטיאן וירט, סלקציה נוספת, חלק מהאסירים נשלחו לטרבניקי, חלק לליפובה והשאר למיידאנק. סך הכל נרצחו 18,000 יהודים מינואר 1943 ועד אוגוסט באותה שנה.

מעריכים את מספר הנרצחים במבצע "חג הקציר", נובמבר 1943, ב-18,000. לאחר נובמבר לא היו עוד יהודים במיידאנק. בשנת 1944 נשלחו למיידאנק נכים ומוגבלים מרוונסברוק, בוכנוולד וזקסנהאוזן, היה זה למעשה המשכו של מבצע המתות החסד שהתחיל בגרמניה ונפסק עקב לחץ ציבורי באוגוסט 1941. סך כל הנרצחים היהודים בכל תקופת המחנה הוא 60,000, כ-30% מהם בתאי גז.


חפצים במיידאנק

במיידאנק אחסנו הגרמנים נעלים שרוכזו ממחנות: בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה ומאסירי מיידאנק, שאר החפצים רוכזו במחנות אחרים בסביבה. כשהצבא האדום שיחרר את מיידאנק נמצאו מעל מיליון נעלים ב"שדה-6". בתצוגה כיום נמצאים כ-50,000 נעלים.


המחנה לאחר שחרורו על ידי הצבא האדום

המחנה לא נפגע, למעט שני צריפים באזור המחסנים, בתהליך השחרור. בנובמבר 1944 הוכרז המחנה כמוזיאון. באזור המנהלתי של המחנה, שנבנה ב-1943, שוכנו אזרחים פולנים שחזרו משטחי ברה"מ. ב"שדות 1 ו-2" שוכנו חיילי הצבא הפולני. ב"שדה-3" גרו אנשי נ.ק.וו.ד ואסירים פוליטים פולנים. ב"שדה-4" התגוררו חיילי הצבא האדום, ב"שדה-5" שבויים גרמנים ופולקסדויטש. חלק מהצריפים נהרסו על ידי המשתכנים בהם ועל ידי אוכלוסיה מקומית. ב-1946 פונה המחנה מיושביו.



הנצחה
לאחר פינוי המחנה הרסו את מבני המחנה ושתלו בו חורשה, זו דרך הנצחה מקובלת על פי מסורת סלבית קדומה. בשנות ה-60 התפתח דיון ציבורי בפולין על דרך ההנצחה, הוחלט לעקור את החורשה ולהקים מחדש את "שדה-3", השדה הוקם מחדש ב-1967. מגדלי השמירה הקיימים היום, חלק שופצו וחלקם הוקמו מחדש. לגבי מבנה המקלחות והחיטוי, ב-1947, במהלך סופה, נהרס גג המבנה ואז החליטו לאחד את שני המבנים, (מבנה המקלחות והחיטוי ותאי הגז), ונבנה המעבר שקיים היום בין אולם החיטוי ותאי הגז.

הר האפר היה למעשה ההנצחה הראשונה, האפר ועצמות האדם שהיו פזורים במחנה בתוספת לאדמה רוכזו במקום על ידי תושבי לובלין. בהמשך נבנתה כיפת הבטון ועליה המשפט "גורלכם אזהרה לנו" שהוא קטע מיצירה של פניקובסקי, פולני ניצול מחנה שטוטהוף. המשכו של המשפט "זה לא אגדה". האנדרטה בכניסה למחנה מבטאת את חיי המחנה, אין משמעות לעיצוב ראש האנדרטה.

ארועי הנצחה-מאז 1946 השבוע השני של חודש ספטמבר הוא שבוע הזיכרון של מחנה מיידאנק, במהלכו נערכים טקסים ומפגשים עם ניצולים. בכל 3 לנובמבר, מבצע "חג הקציר", נערך במקום טקס אזכרה על ידי פולנים.

רשם אמיר השכל